הארות על מאמר "אנכי"

שתפו לזיכוי הרבים

ליקוטי מוהרן (בסימן ד')

כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא. כי השי"ת מחמת רחמנותו ברא את העולם כי רצה לגלות רחמנותו, ואם לא הי' בריאת העולם על מי הי' מראה וממשיך רחמנותו (עיין במאמר, בא אל פרעה – ח"א סד, א), וע"כ בכל פעולה שפועל השי"ת בעולמו ובבריותיו ע"י אין מספר שלוחיו מדצח"מ, מלובש בה רחמנותו וטובו יתברך ומקרא מלא איכא דכתיב (תהלים קמה) טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, וכל הבזיונות ומחלות ועוני ושאר צרות והרפתקאות ויסורין הבאים לאדם ע"י פגעי הזמן, הן על הכלל הן על הפרט, הן ברוחניות הן בגשמיות, הכל כאשר לכל הוא לטובתנו הנצחית והכל בהשגחה פרטית, ובכל מאורע מלובש רחמנותו וטובו יתברך. וזה בחי' משחז"ל (תנא דבי אליהו זוטא, פי"א) אין יסורין באין על ישראל אלא לטובתן ואין יסורין באים אלא לאהבתן של ישראל, משל למה"ד למלך שהי' לו עבד ועלתה לו מכה ברגלו וצוה לרופא לרפאותו ולהכניסו לפניו כשהוא שלם עיי"ש. וכדאיתא (ילקוט תהלים רמז תתז) (תהלים עד) אך טוב לישראל אלקים לברי לבב. אך טוב אלקים אינו אומר כאן, אלא אך טוב לישראל אלקים. יסורים שמביא עליהם טובים ולמה לברי לבב להבריא לבם, לעולם הבא. כי על הרוב עיקר כוונת כל היסורין והצרות שהשי"ת מביא לאדם הוא כדי לכפר ולמרק עוונותיו ופגמיו, או כדי לעוררו משינתו ותרדמתו הרוחנית כדי שיתעורר לעשות תשובה ולתקן מעשיו ומידותיו להטיבו באחרונה ביום שכולו טוב ולהחיותו חיים טובים באחריתו, שזה בחי' משחז"ל (שבת ל:) (קהלת ב') טוב כעס משחוק, טוב כעס שכועס הקב"ה על הצדיקים בעוה"ז משחוק שמשחק הקב"ה על הרשעים בעוה"ז, כי כשם שהרפואה הגשמית מתלבשת בסמים מרים, כך הרפואה רוחנית מתלבשת בכל מיני מרירות, וכשם שברפואה הגשמית התינוק שהוא משולל מדעת בועט בהם, והחכם בולע המרירות בהבנה, כך בענין הרפואה הרוחנית. הטיפש בועט ביסורין, ומי שיודע שכל מאורעותיו הן לטובתו מקבלם בהבנה ואהבה כי הוא יודע שאם הרופא נאמן שלחם לו בודאי לא סגי לעת עתה בלאו הכי, וע"כ בבואם אליו הדבר הראשון שצריך לעשות הוא להודות לה' על זה, בבחי' בה' אהלל דבר, באלקים אהלל דבר, ומיד לפשפש במעשיו מה זה ועל מה זה הגיעו ככה וכמ"ש חז"ל (ברכות ה.) אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו וכו'. וישמח בזה שזוכרים אותו במרום ושולחים לו רפואות לפי צורך נשמתו להטיב סופו וכמ"ש חז"ל (יומא פז.) לא טוב להם לרשעים שנושאים להם פנים בעוה"ז וכו' טוב להם לצדיקים שאין נושאים להם פנים בעוה"ז וכמ"ש (ירושלמי פאה פ"א ה"א) רובו זכויות ומיעוט עבירות נפרעים ממנו מיעוט עבירות קלות בעוה"ז בשביל ליתן לו שכרו משלם לעתיד לבא, כי העיקר הוא הסוף וכמ"ש העולם אם הסוף טוב הכל טוב. וע"כ בשעת המאורע הלא נעימה, והצרה צריכים להחיות את עצמו בזה שזוכין לפרוע חובותינו בזה העולם, כדי לזכות לחיות חיים נעימים ומתוקים ולהתענג על ה' בעלמא דאתי, בבחי' (קהלת ז) טוב אחרית דבר מראשיתו וכדאיתא בספרי (ראה, בתחילתו) משל לאחד שהי' יושב בפרשת דרכים והיו לפניו שני שבילים אחד שתחילתו מישור וסופו קוצים, ואחד שתחילתו קוצים וסופו מישור, והי' אחד מודיע את העוברים ואת השבים ואמר להם, שאתם רואים שביל זה שתחילתו מישור כשתים וג' פסיעות אתה מהלך במישור וסופו לצאת בקוצים, ואתם רואים שביל זה שתחילתו קוצים כב' וג' פסיעות אתה מהלך בקוצים וסופו לצאת במישור, כן אמר להם משה לישראל אתם רואים את הרשעים שהם מצליחים, הם מצליחים בעוה"ז וסופן לדחות באחרונה, והם רואים את הצדיקים כשהם מצטערים בעוה"ז וסופן לשמוח באחרונה, עיי"ש. וכמ"ש חז"ל (תענית יא.) (דברים לב) אל אמונה ואין עול, כשם שנפרעים מן הרשעים לעוה"ב אפי' על עבירה קלה שעושין כך נפרעים מן הצדיקים בעוה"ז, על עבירה קלה שעושין וכו'. כי כל יהודי באשר הוא חייב תמיד לשנן (והוא מיסודי האמונה הקדושה) שהכל מתנהג על פי ההשגחה עליונה, וכל מה שעובר על כל אחד ואחד הוא בהשגחה פרטית, ולטובתו הנצחית, כי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד (עיין ברכות ס:), וע"כ השי"ת ברא ברוב רחמנותו כל הבריאה, כדי להטיב את תכלית ומיטב הבריאה, דהיינו להטיב את עמו ישראל וכמ"ש חז"ל (אותיות דר"ע) בראשית, בשביל ישראל שנקראו ראשית שנא' (ירמיה ב) קודש ישראל לה' ראשית תבואתה, עיי"ש. וע"כ הזוכה ללכת תמיד עם הידיעה הזאת שכל מאורעותיו הן לטובתו, ולהכניס השכל הזה עמוק עמוק בלבו ומוחו ודמו, אזי זוכה לחיים טובים ונעימים ושום דבר ושום מאורע אינו מבלבלו כי יודע שהכל הוא בהשגחה פרטית וכמ"ש חז"ל (ברכות לג: - כתובות ל.) הכל בידי שמים, ולטובתו וכנ"ל. והידיעה הנ"ל לא דבר ריק הוא ואפי' מי שזוכה לידיעה הנ"ל הרבה הרבה צריך להתפלל לפניו ית' שלא יתבלבל ושלא יכשל בזה בשעת מעשה וניסיון, כי כמה גדולים נתבלבלו בשעת המאורע, וכמ"ש חז"ל (שוחר טוב תהלים, עג) אמר אסף אני לא הייתי יודע שטובים היסורים וקנאתי ברשעים ובשביל שקנאתי ואני כמעט נטיו רגלי ולמה כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה וכו' עיי"ש וכדאיתא שהיו גדולים שנכשלו ממש ונפלו עמוק מאד מחמת זה וכמ"ש חז"ל (סוף חולין, קמב.) תנא דבי ר' יעקב אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה. בכבוד אב ואם כתיב (דברים ה) למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, בשילוח הקן כתיב (שם כב) למען ייטב לך והארכת ימים, הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות, ועלה ושלח את האם ולקח את הבנים, ובחזרתו נפל ומת היכן אריכות ימיו של זה, והיכן טובתו של זה, אלא למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך, ולמען ייטב לך לעולם שכולו טוב. ואמרינן התם אמר רב יוסף אלמלי דרשיה אחר להאי קרא כרבי יעקב בר ברתיה לא חטא מאי חזא, איכא דאמרי כי האי מעשה חזא ואיכא דאמרי לישנא דרבי חוצפית המתורגמן חזה דהוה מוטלת באשפה אמר פה מפיק מרגליות ולחיך עפר והוא לא ידע, למען ייטב לך בעולם שכולו טוב וכו', שזה בחי' מה שרוב רובו של כלל ישראל הכניסו לימוד זה עמוק עמוק בלבם והחזיקו מעמד ולא נשבר לבם בכל אלפי שנות גלות ורדיפות וצרות צרורות וקבלו עליהם את הדין באהבה, בין על הצרות הכלל בין על צרות הפרט שזה בחי' משחז"ל (תנחומא שמיני, ב) מעשה באחד בגדולי בבל שהי' משיא בנו ברביעי שלו, ועשה סעודה ומשתה לחכמים, אמר לבנו עלה והבא לנו חבית יין פלוני מן העליה, עלה לעליה והכישו נחש בין החביות ומת, המתין אביו עם המסובין ושהה ולא בא, אמר אביו אעלה ואראה מה בני עושה, עלה אביו ומצאו מושלח בין החביות מת, מה עשה אותו חסיד, המתין וכו' אמר להם לא לברך ברכת חתנים באתם על בני באו וברכו עליו ברכת אבלים וכו' עיי"ש, שזה בחי' קבלת הדין באהבה וצידוק הדין שישראל קדושים מצדיקים עליהם בשעת המאורע דווקא. וזה בחי' משחז"ל (ע"ז יח.) ת"ר כשנתפסו ר' אלעזר בן פרטא ורבי חנינא בן תרדיון וכו אותיוהו לרבי חנינא ן' תרדיון אמר לו אמאי קא עסקת באורייתא, אמר להו כאשר צוני ה' אלקי, מיד גזרו עליו לשריפה, ועל אשתו להריגה ועל בתו וכו' בשעה שיצאו שלשתן צדקו עליהם את הדין הוא אמר (דברים לב) הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, ואשתו אמרה (שם) אל אמונה ואין עול, בתו אמרה (ירמיה לב) גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי וכו' ועל הקדושים הנ"ל ודכוותייהו נאמר (פסחים דף ז.) הרוגי מלכות, אין אדם יכול לעמוד במחיצתן, כי הם הקדושים והטהורים שהעמידו האמונה הצרופה על תילה בשעת המאורע והנסיון, ופעלו על פי הכרה עמוקה שהכל מתנהג על פי ההשגחה עליונה לטובת בריותיו. וע"כ אין לנו אלא להתנהג כל ימינו בתמימות וכמ"ש (דברים ח"י) תמים תהי' עם ה' אלקיך, ולבלי להתבלבל משום דבר כי אפי' מה שנראה להיות רע ומר טוב ומתוק הוא, ואם נזכה עוד נבין את זה בהאי עלמא, ואם לא נבינו לעתיד, ועכ"פ מצד חיוב האמונה חייבים אנו להאמין כי אין שום דבר נעשה בעולם בלי השגחתו יתברך ואין שום בריה יכולה להרע לו או להטיבו בלי רשותו ית'. וכמ"ש חז"ל (יומא לח.) בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך אין אדם נוגע במוכן לחבירו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא נימה, וע"כ התחזק רשב"י ויצא מן המערה כמשחז"ל (ירושלמי שביעית פ"ט ה"א) נפיק ויתיב ליה על פומא דמערתא חמא חד צייד צייד צפרין פרס מצודתיה שמע ברת קלא אמרה "דימוס" (חסד), ואשתזיב צפור, אמר צפור מבלעדי שמיא לא יבדא (פי' נלכד) כ"ש בר נשא עיי"ש, ואפי' הרשות והמלכות אין לה שום שליטה על שום אדם כ"א ברשות עליון ומקרא מלא הוא (משלי כא) לב מלך ביד ה' אל כל אשר יחפוץ יטנו, והכל מתנהג על פי רחמנותו וטובו וכדאיתא בזוה"ק (ויחי דף רכה:( א"ר יהודה כמה אטימין מכלא בני עלמא, דלא ידעי ולא משגיחי ולא שמעו ולא מסתכלי במלי דעלמא והיך קב"ה משתכח עלייהו ברחמין בכל זמן ועידן ולית מאן דישגח, כי אם היינו שמים לב על כל החסדים שעשה השי"ת עם כלל ישראל מיום היותנו לעם וכן אם היינו מתבוננים עם החסדים שהשי"ת עשה עם כל אחד מאתנו מלפני יציאתנו לעולם ומיום הלידה והלאה עד עצם היום הזה, היינו מבינים שכל ההרפתקאות שעברו עלינו היו אך ורק לטובתינו ומן העבר היינו מקישים ומבינים על ההווה, ומתחזקים גם להבא, בבחי' (תהלים קז) מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי ה'. כי באמת אין אנו יודעים כלל כל החסדים אשר השי"ת גומל אתנו, כי אין רגע בלא פגע ואין שוטה מרגיש הטובות שעושים לו, כי אפי' מה שנראה לעינינו כרעות אינם אלא טובות וכולם הם ניסים נסתרים וטובות גדולות בזה ובבא, שזה בחי' ברכת מודים שאנו אומרים ג"פ בכל יום להודות בם על הנסים התדיריים הנעשים עמנו כמו שאנו אומרים ועל נסיך שבכל יום עמנו, ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת, ערב ובוקר וצהרים, וכו'. כי כבר אמרו חז"ל (נדה דף לא.) אין בעל הנס מכיר בניסו כדכתיב (תהלים עב) עושה נפלאות לבדו ("לבדו" דייקא, וכנודע המעשה מנסיעת הבעש"ט זצ"ל לארץ ישראל, כמה דחק הבעש"ט הק' בתיבת "לבדו" ושינן אותה בהגיעו לפסוק (תהלים קלו) לעושה נפלאות גדולות לבדו, שבהלל הגדול הנאמר בהגדה של פסח). כי בהנהגת ה' לטובתינו יש סתרי נסתרות שנשיג רק לעתיד וכמבואר בדברי רבינו ז"ל במאמר עתיקא טמיר וסתים (ח"א כא. ט) שלעתיד אפי' העכו"ם ידעו וישיגו אותו יתברך ביתרון הדעת אבל לא כמונו, ואז ידעו שהגדולה שהי' להם והשפלות שהי' לנו בזמן הגלות, כל זאת הגדולה הי' לנו, אע"פ שעכשיו א"א להבין כל זה, כי אין להכחיש החוש, אעפ"כ ירבה הדעת ויבינו הכל שגדולתם של העכו"ם הי' לנו הגדולה ולהם השפלות ולכאורה הוא ידיעה גדולה, אעפ"כ הידיעה הזאת יהי' לנו ללעג ולשחוק לפי ערך ידיעתנו, עיי"ש. וכן עם כל יחיד ויחיד נעשים בכל יום כמה ניסים והוא לא חלי ולא מרגיש וכדאיתא בזוה"ק (בלק, דף ר:) בכה ר' פנחס ואמר מאריה דעלמא רחשא דניסא דא עבדת בגיני ואשתזבין אינון יודאי ולא ידענא, פתח ואמר לעושה נפלאות גדולות לבדו, כמה טיבו עביד קב"ה עם בני נשא וכמה נסין ארחיש לון בכל יומא ולא ידע אלא איהו בלחודוי, בר נש קם בצפרא וחויא אתי לקטלא לי' וברנש שוי רגליה על רישיה וקטיל ליה ולא ידע ביה בר קב"ה בלחודוי, ב"נ אזיל בארחא וליסטין מחכאן ליה למקטליה אתא אחרא ואתייהב כופרא תחותיה, והוא אשתזיב לא ידע טיבו דעבד ליה קב"ה וניסא דארחיש ליה בר איהו בלחודוי הוי לעושה נפלאות גדולות לבדו, לבדו עביד וידע, ואחרא לא ידע. ולפעמים מתגלה חסדו לאחר זמן, ואז מבינים ורואים בחוש שאין יודעים כלל מגודל חסדו, שזה בחי' משחז"ל (ברכות נד.) (במדבר כא) על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה וגו' תנא את והב שני מצורעים היו דהוו מהלכין בסוף מחנה ישראל, כי הוו קא חלפי ישראל אתו אמוראי טשו להו (החביאו עצמן) בנחלי ארנון, עבדי להו נקירותא (פי' מערות) אמרי כי חלפי ישראל הכא נקטלינון ולא הוו ידעי דארון הוה מסגי קמייהו דישראל והוה ממיך להו טורי מקמייהו, כיון דאתא ארון אדבקו טורי בהדי הדדי וקטלינון ונחת דמייהו לנחלי ארנון, כי אתו את והב, חזו דמא דקא נפיק מביני טורי, אתו ואמרי להו לישראל ואמרו שירה, עיי"ש. ומזה ילפינן וכן השכל הישר מחייב להודות תמיד להשי"ת על חסדו ואמיתו שגומל עמנו תמיד בכל יום ובכל עת ובכל שעה, ובפרט כשחסדו מתגלה לעינינו וע"כ אין לאדם להצטער משום מאורע שעובר עליו בהאי עלמא, כי תמיד בלי יוצא מן הכלל הענין ההוא הוא לטובתו, אם לטובתו הרוחנית והנצחית, אם לטובתו הגשמית, ואע"פ שבשעת מעשה עולם חושך בעדו זהו רק מחמת קטנות דעתו והשגתו אבל לאמיתו של דבר הכל לטובתו. שזה בחי' משחז"ל (נדה לא.) דרש רב יוסף מאי דכתיב (ישעיה יב) אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני, במה הכתוב מדבר, בשני בני אדם שיצאו לסחורה ישב לו קוץ לאחד מהן התחיל מחרף ומגדף, לימים שמע שטבעה ספינתו של חבירו בים התחיל מודה ומשבח, לכך נאמר ישוב אפך תנחמני, וכמ"ש חז"ל (ברכות סב:) רבי אלעזר על לבית הכסא, אתא ההוא פרסאה דחקיה, קם ר' אלעזר ונפק, אתא דרקונא שמטיה לכרכשיה, קרי עלי' רבי אלעזר, ואתן אדם תחתיך (ישעי' מג), אל תיקרי אדם אלא אדום. נמצאנו למידין שאנו מלומדים בנסים בכל עת, ואע"פ שאמרו חז"ל (פסחים נ:) לאו כל יומא מתרחיש ניסא, ואמרו (ברכות כ.) מאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא, היינו דוקא ניסים גלויים, אבל ניסים נסתרים הן לחמנו ומנת חלקנו יום יום, הן הניסים הקבועים, וכמשחז"ל (שמו"ר כד, א) בא וראה כמה נסים עושה הקב"ה עם האדם והוא אינו יודע שאילולא הי' אוכל פת כשהיא חיה (פי' כמות שהיא מבלי ללעוס אותה ברוק כדי לרככה) היתה יורדת בתוך מעיו ומשרטת אותו, אלא ברא הקב"ה מעין בתוך גרגרתו שהוא מוריד את הפת בשלום, וכמ"ש (ברכות ו.) תניא אבא בנימין אומר אלמלי נתנה רשות לעין לראות אין כל בריא יכולה לעמוד מפני המזיקין, אמר אביי אינהו נפישי מינן וקיימי עלן כי כסלא לאוגיא, אמר רב הונא כל חד וחד מינן אלפא משמאליה ורבבתא מימיניה, שכל זה בחי' הנסים הקבועים, לכל חי, והן הנסים שעושה השי"ת עם כל יחיד ויחיד לפי דרכו. ולבר מן דין אין האדם יודע כלל וכלל מהו טוב בשבילו, ומהו להפך, כי אין האדם יודע כלל מהנעשה עמו ומה רוצים למעלה לעשות ממנו, ומה יולד מחר מהנעשה היום עמו, כי השי"ת מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, וכל יום ויום נמשך חסד חדש בעולם לכל הבריאה, וע"כ אין לאדם להתעקש על שום דבר, כי יש מתעקש לבנים ולבסוף יש לו מהם יסורים ח"ו, כי בהנהגת ה' רוב הסתום מהגלוי ובהדי כבשי דרחמנא למה לך, (ע' ברכות דף י.) ולאדם אין לו אלא לעשות את שלו בתמימות ולא יותר וה' הטוב בעיניו יעשה, ויש רודף אחר העושר ונתקיים אצלו (משלי כח) ואץ להעשיר לא ינקה (שם יג) ויש מתעשר ואין כל, ולפעמים העושר בתחילתו מאיר לו פנים בגשמיות ולפעמים גם ברוחניות ולבסוף הוה עושר שמור לבעליו לרעתו (עיין קהלת ה), וכמ"ש חז"ל (פסחים קיט.) זה עושרו של קורח, וכמ"ש חז"ל (סנהדרין קח.) שדור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה וכן אנשי סדום (שם, קט). וזה בחי' משחז"ל (קדושין מ:) הקב"ה משפיע טובה לרשעים בעוה"ז כדי לטורדן ולהורישן למדריגה התחתונה שנאמר (משלי יד) יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות. ובצדיקים כתיב (איוב ח) והי' ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד, עיי"ש. ומאידך יש הרבה דברים דלעינינו המגושמות נראים להיות רעות גדולות כחסרון הפרנסה, והמחלות ורדיפות ושאר יסורין, והן הן הטובות הגדולות המזככות אותנו ומביאות אותנו לתכלית שלימות הנרצה ולתיקון שורש נשמתנו. וזה בחי' מה שאמרו חז"ל (חגיגה ט:) א"ל אליהו לבר הי הי וא"ל לר' אלעזר מאי דכתיב (ישעיה מח) הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני, מלמד שחזר הקב"ה על כל מידות טובות ליתן לישראל ולא מצא אלא עניות, היינו דאמרו אינשי יאה עניותא ליהודאי כי ברזא (פי' התוס' רצועה) סומקא לסוסיא חיוורא. שזה בחי' משחז"ל (עירובין מא:) ג' אינם רואים פני גיהנם, ואחד מהם הוא מי שהגיע לדקדוקי עניות. ועל ידי העניים ניצולים כלל ישראל מעונשים קשים כמ"ש חז"ל (ב"ב י.) שאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע אם אלקיכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסם א"ל כדי שניצול אנו בהם מדינה של גיהנם, וא"כ אף שלכתחילה בודאי שאין לבקש מהשי"ת עניות כי מי יאמר ויעיד עליו שהוא יעמוד בניסיון, כי כשם שאין להיות בהול אחר העושר כי לא ידע מה יולד ממנו כן אין לבקש עוני אלא מידה הבינונית וכמ"ש החכם מכל אדם (משלי ל) שתים שאלתי מאתך אל תמנע ממני וגו' רש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חוקי, פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה', ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלקי, מכל מקום מי שמן השמים ולטובתו זיכוהו בעניות אין לו אלא לשמוח בחלקו הטוב, ולבקש מהשי"ת אם רצונו בכך, שיפרנסהו בכבוד ובקלות כמ"ש ר' מאיר (קדושין פב.) לעולם ילמד אדם את בנו אומנות קלה ונקיה ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו, שאין אומנות שאין בה עניות ועשירות, שלא עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות עיי"ש ולעת עתה ישמח ויודה לה' על חלקו שזוהי עיקר העשירות כמ"ש חז"ל (אבות פ"ד מ"א) איזה עשיר השמח בחלקו, ויזכור שלא מי שהוא עשיר היום יהי' עשיר למחר ולא כל מי שהוא עני היום יהי' עני למחר כי גלגל החוזר בעולם הוא, וכבר הבטיחו חז"ל (ברכות סג.) שכל המשתף שם שמים בצערו כופלים לו פרנסתו, ואמרו (מ"ר משפטים, לא ב) ואם עמד העני בניסיונו ואינו מבעט הרי הוא נוטל כפליים לעת"ל שנא' (תהלים יא) כי אתה עם עני תושיע, ממי אתה למד, מאיוב עיי"ש. וכן החולי והיסורין הם טובה גדולה להאדם כי על ידם גם לבו נשבר בקרבו ונעשים יותר קרובים להשי"ת וזה בחי' משחז"ל (ברכות ה.) כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין [ועל ידם נתכפרים לו עוונותיו כמ"ש (שם) מה שן ועין עבד יוצא בהם לחירות, יסורין שממרקין כל גופו של אדם עאכו"כ] וכמ"ש חז"ל (תנחומא, כי תצא, ב) אמר ר' אליעזר בן יעקב צריך אדם להחזיק טובה להקב"ה בזמן שהיסורין באין עליו. למה, שהיסורין מושכין את האדם להקב"ה שנא' כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, וסגולת היסורין להחזיר את האדם למוטב יותר משאר הענינים כמ"ש חז"ל (סנהדרין קא:) וכי חזקיה מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה ולמנשה בנו לא לימד תורה, אלא מכל טורח שטרח בו ומכל עמל שעמל בו לא העלהו למוטב אלא יסורים שנאמר וכו' (דה"ב לג) ובהיצר לו חילה את פני ה' אלקיו וידוע מאד וגו' הא למדת שחביבין יסורין, וכדאמרינן (מנחות, נג:) אמר ר' יוחנן למה נמשלו ישראל לזית, לומר לך מה זית אינו מוציא שמנו אלא ע"י כתיתה אף ישראל אין חוזרין למוטב אלא ע"י יסורין. וכמשחז"ל (ספרי ואתחנן, פ"פ ואהבת) יהא אדם שמח בייסורין יותר מן הטובה שאילו אדם בטובה כל ימיו אין נמחל עון שבידו ובמה נמחל לו, בייסורין עיי"ש באריכות, (ועיין שם, ובמכילתא יתרו י, ובשו"ט תהלים צד) צא וראה איזה הוא הדרך שמביאה את האדם לחיי עוה"ב אלו היסורין וכו' רבי נתן אומר חביבין יסורין שכשם שהקרבנות מרצין כך הייסורין מרצין, ולא עוד אלא שייסורין חביבין מן הקרבנות שהקרבן בממון והיסורין בגוף. וכדאיתא בזוה"ק (פקודי, דף רמד:) ת"ח כתיב (ישעי' נג) וה' חפץ דכאו החלי, אתרעי למחאה ליה ולמיהב לי מרעין בגין לזכאה לון לעלמא דאתי, ועל ידם זוכים להזדככות הנשמה בהאי עלמא כדאיתא בזוה"ק (תולדות דף קמ : ) בזמנא דקוב"ה אתרעי בנשמתיה דב"נ לאתהנאה בה מחי לגופא בגין דתשלוט נשמתא, ובפרט אם הוא צדיק כבר שזוכה להזדככות יתירה וכדאיתא בזוה"ק (וישב, דף קפ:) כד דינא שריא עליה דבר נש כד איהו זכאה בגין רחימותא דקב"ה ביה איהו כמה דאתמר, דהא קב"ה רחים עליה ברחימו לקרבא ליה לגביה מתבר גופא בגין לשלטאה נשמתא, וכדין אתקריב בר נש לגביה ברחימו כדקא יאות, עיי"ש. נמצאנו למדין שכל היסורין הבאים להאדם בהאי עלמא טובה גדולה נצחית היא לו, וגם בהאי עלמא כמה תועליות צומחות מהן כמ"ש חז"ל (דב"ר ג) כל מה שישראל אוכלים בעוה"ז בכח היסורין שהן באין עליהם, ואעפ"כ אין לאדם לבקש יסורים כי מי יודע אם יעמוד בנסיון הלא גם איוב לא עמד בנסיון בשלמות ואשתו נכשלה לגמרי. שזה בחי' מה שגדולי הצדיקים ביקשו להתרחק מהם כמ"ש חז"ל (ברכות ה:) שעל שאלות - חביבין עליך יסורים, ענו לא הן ולא שכרן, ואנן מה נענה אבתרייהו, מ"מ אם כבר השי"ת שלחן לו ונמצאים בו ישמח בהם על גודל התועלת הנצחית הצומחת לו ולכלל ישראל מהם וידע בבירור כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו (עיין ע"ז ג.) ואין הקב"ה מעמיס על האדם משא שאינו יכול לסובלה (עיין בהקדמת ר' נסים גאון על הש"ס), וכמ"ש חז"ל (מדרש תנחומא וירא כ' , ועיין ב"ר לב, ג) אמר רבי יונה, הפשתן הזה כל זמן שאתה כותש עליו משתבח. אימתי, כשהוא יפה, אבל כשהוא רע אתה כותש עליו והוא מתפקע, כך אין הקב"ה מנסה אלא לצדיקים. אמר ר' יהודה בר שלום היוצר הזה אינו מקיש על כלי וקנקן רעוע שלא ישבר, ובמה הוא מקיש על הבריאה, כך אין הקב"ה מנסה לרשעים אלא לצדיקים שנאמר (תהלים יא) ה' צדיק יבחן. אמר רבי אלעזר לבעל הבית שיש לו שתי פרות אחת כוחה יפה ואחת כוחה רע, על מי הוא מטיל את העול לא על אותה שכוחה יפה עיי"ש. כי בודאי אם הגיעוהו יסורים מן השמים הוא כדאיתא בזוה"ק (ריש ס' משפטים, דף ערד: - חולין ב:) אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה, ובודאי לטובתו הוי וכנ"ל באריכות. כי באמת מחמת עצם ציווי מידת רחמנותו וחסדו מגיעים יסורים לכל אחד מישראל לכל אחד כפי כוחו וכמ"ש חז"ל (פסחים קיח) אמר ר' חסדא מאי דכתיב הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, שגובה חובתו של אדם בטובתו, עשיר בשורו, ואת עני בשיו, יתום בביצתו, אלמנה בתרנגולתה וכן הקצב שמגיעים הם לפי היכולת וכדאיתא בזוה"ק (בלק קצט:) כתיב (ישעיה ג) במשפט יבא עם זקני עמו, וההוא יומא אקדים קב"ה אסוותא לישראל עד לא ייעלון לדינא. בגין דייכלון לקיימא ביה, ומאי אסוותא היא, דבכל שעתא ושעתא קב"ה יהיב יסורין לישראל זעיר זעיר בכל זמנא וזמנא ובכל דרא ודרא בגין דכד ייעלון ליומא דדינא רבא דיחון בתייא לא ישלוט עלייהו דינא ומהזוהר הנ"ל נמצא מבואר שעצם גדר היהודי דהיינו היותנו מזרע ישראל מחייב חסדו לטובותינו יסורין בבחינה מסויימת כפי יכולתנו שזה בחי' משחז"ל (חגיגה ה.) אמר רב ברדלא בר טביומי אמר רב כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם, כל שאינו בוהיה לאכול אינו מהם, וכמ"ש חז"ל (ערכין סב:) תניא דבי רבי ישמעאל כל שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורין קיבל עולמו, במערבא אמרי פורענות מזדמנת לו, שזה בחי' ריבוי הבחי' שלא כסדר העוברים על כל יהודי ויהודי ובפרט לאנשים הכשרים הרוצים להתקרב לעבודתו יתברך, כי כל שלא כסדר הם בכלל יסורים וכמ"ש (שם) עד היכן תכלית נתכוונו למזוג בחמין ומזגו לו בצונן. בצונן ומזגו לו בחמין וכו' אפילו נהפך חלוקו. במתניתא תנא אפי' הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים עיי"ש, שזה בחי' מה שאצל כל אחד מישראל איכא שלא כסדר אחר, לזה בבריאות ולזה בפרנסה, ולזה מרדיפות, ולזה מצער גידול בנים, ולזה מדירות, ולזה מבגדים ולזה משלום בית, ולזה משכניו, הכל כאשר לכל לפי כוחותיו, וכדי שיזכור שחבל להשקיע הכוחות בעולם הזה החולף והנפסד, וכדי שיתעורר לעשות תשובה ולהתקרב לעבודתו ית'. וכשאדם שכל מאורעותיו הן לטובתו אזי נתקיים אצלו (ישעיה סג) בכל צרתם לא צר (באלף כתיב) כי יודע שבאמת כל הצרות אינן צרות כ"א המשכת חסדים טובים המתלבשים במה שמתלבשים, ואזי מקבל באהבה כל הבא עליו, ועל ידי זה מתגלה המלכות דקדושה וכדאיתא בזוה"ק (ר"מ צו, דף כט:) עול מלכות שמים, דא קבלת יסורין. וע"כ אשרי המתחזק בעבודת ה' ובתלמוד תורה בשעת היסורין דייקא שעי"ז נבנית קומת האמונה הצרופה ועי"ז זוכה לשכר כפול ומכופל בעבודתו ובעמלו אשר עמל תחת השמש וכמ"ש חז"ל (אבות פ"ה) לפום צערא אגרא, וכמ"ש (אבות דרבי נתן, פ"ג) אם למדת תורה בשעת הריוח אל תשוב לך בשעת הדחק לפי שטוב לו לאדם דבר אחד בצער ממאה בריוח עיי"ש, וכדאיתא בשה"ש רבה (ח, יד) ר' חייא בריא דרב אדא דיפו אמר הלומד תורה בצער נוטל אלף, שלא בצער מאתיים נוטל שכרו, ממי אתה לומד, משבטו של יששכר ומשבטו של נפתלי, שבטו של נפתלי ע"י שהיו עוסקים ולומדים בתורה בצער נטלו שכר אלף הה"ד (ד"ה א. יב) ומנפתלי שרים אל, אבל שבטו של יששכר ע"י שהיו למדין תורה שלא בצער נטלו שכר מאתיים שנא' (שם) ראשיהם מאתים. ר' יודן בשם ר' בון אמר הלומד תורה שלא במקומו נוטל שכר אלף ובמקומו נוטל שכר מאתיים עיי"ש. ואדרבא דווקא ע"י קבלת היסורין בהבנה ובאהבה התורה נקנית ונתגלית אצלו ביתר קלות וכמ"ש חז"ל (אבות פ"ו) התורה נקנית במ"ח דברים וכו' בקבלת היסורין. ועל זה נאמר (תהלים צד) אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו כי אדרבא דווקא מחמת אהבת ה' לתורתו, לפעמים שוקד השי"ת לייסרו בכמה אופנים כדי שיתקיים תורתו שזה בחי' משחז"ל (תענית ז.) אמרה ליה ברתי' דקיסר לר' יהושע בן חנניה אי חכמה מפוארה בכלי מכוער, אמר לה אביך רמי חמרא במני דפחרא, אמרה ליה אלא במאי נירמי, א"ל אתון דחשביתו רמו במאני דהבא וכספא, עבדו הכי והחמיץ וכו' והא איכא שפורי דגמירי, אי הוו סנו, טפי הוו גמירי. וכדאיתא במדרש שוחר טוב (תהלים ה) התורה אמרה בשמאלה עושר וכבוד ובני עניים, ורוח הקודש משיבה להנחיל אוהבי יש, הריני מנחילם ש"י עולמות, ולמה הם עניים בעולם הזה, כדי שלא יתעסקו בדברים בטלים וישכחו את התורה, נמצא שהיסורין תמיד הם לטובתנו בכמה וכמה אנפין ואשרי המקבלן באנפין נהירין. וזה בחי' משחז"ל במתני' (ברכות לג:) האומר על הטוב יזכר שמך משתקין אותו, וכדאמרינן שם בגמ' משום דמשמע על הטובה ולא על הרעה וזהו נגד אמונתנו הקדושה משום דכל מאורעותיו של אדם הם לטובתו וכתנן (שם נד.) שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, וכאמרינן שם בגמ' (דף ס:) לא נצרכה אלא לקבולינהו בשמחה, וכדפירש הטור (או"ח סי' רכב) כי הרעה לעובדי ה' היא שמחתם וטובתם, כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם, נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד את ה' שהיא שמחה לו, עיי"ש וגם משום שיש ענין שנתהפך הכל לטובה ובעצם הרעה כבר צמחו מזה כמה טובות לנצחיות נשמתו וכנ"ל, ודאמרינן התם כל מה דעביד רחמנא לטב עביד, כי אין לנו שום ידיעה והשגת שיכלית בדרכי ה' כי גבהו מחשבותיו ודרכיו ממחשבותינו ודרכנו, ואנו אין לנו אלא אמונתינו. וזה בחי' גודל קדושת מעלת דוד המלך ע"ה, שכל ימיו הי' קם בחצות לילה לעסוק בשירות ותשבחות (ע' ברכות ג:) ולהודות ולהלל להשי"ת על כל המאורעות שעברו עליו ועל כלל ישראל וכדילפינן התם בברכות (דף ס.) הדין הנ"ל ממנו, כדאמרינן אמר ר' אחא משום ר' לוי מאי קרא, (תהלים קא) חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה, אם חסד אשירה, ואם משפט אשירה. ר' שמואל בר נחמני אמר מהכא (שם נו) בה' אהלל דבר, באלקים אהלל דבר, בה' אהלל דבר זו מדה טובה, באלקים אהלל דבר זה מדת פורענות. רבי תנחום אמר מהכא (שם קטז) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא. שזה בחי' שאע"פ שכל ימיו היו מסובב בצרות מכל הצדדים וצידי צדדים כצרת אחיו, וצרת שאול, צרת דואג ואחיתופל, צרת שובך, צרת גלית ושלושת אחיו, צרת אכיש מלך גת, צרת אבשלום, צרת שבע בן ביכרי, צרת שמעי בן גרא ושאר צרותיו מכל ימי חייו וכמ"ש חז"ל (שוחר טוב, תהלים צ) שכל אותן שבעים שנה שהי' דוד חי היו בצרות ועמל, וכמ"ש (ספרי ואתחנן כו) כל הפרעניות שבאו על דוד היו מכופלות, ואמרו (ברכות נה:) כל שנותיו של דוד לא ראה חלום טוב, וכמו שהעיד דוד המלך על עצמו בכמה מקומות, וכמ"ש (תהלים יח) כי אפפוני חבלי מות וכמ"ש חז"ל (שו"ט, שם י"ח) מהו אפפוני הגיעו הצרות עד פה, ד"א הגיעו הצרות עד האף, ד"א אל תיקרי אפפוני אלא עפפוני, הצרות טסות ובאות עלי כעוף, ד"א הצרות מתגלגלות ובאין עליו כאופן וגלגל וכ' עיי"ש, אעפ"כ הי' מקבל הכל בשמחה ובאהבה, כי דוד המלך עסק ביותר להתחזק בעבודת ה' ואמונתו, ולהצדיק עליו הדין על כל הרדיפות והצרות שהיו באים עליו ולהודות ולהלל להשי"ת על זה. שזה בחי' כל השירות ותשבחות שאמר דוד המלך בספר תהלים שאמרן ברוה"ק כנגד עצמו וכנגד כל כלל ישראל (עיין פסחים קיז.) כי כל מה שעובר על כל יהודי בפרט הכל כלול בתוך מה שקרה לדוד המלך ועל כן כל אחד יכול למצוא את עצמו בתוך כ"א מפרקי תהלים, שזה בחי' מה שאמר רבינו ז"ל (סוף ליקוטי מוהר"ן) שעיקר אמירת תהלים הוא לומר כל מזמורי תהלים על עצמו ולמצוא א"ע בתוך כל מזמור ומזמור עיי"ש, שזה בחי' מה שהי' שומע קיללתו ושותק וכמ"ש (שמואל ב', טז) כי ה' אמר קלל את דוד וזה בחי' משחז"ל (ירושלמי שקלים פ"ב) שדוד אמר אע"פ שהם מתכוונים להכעיסני יבא עלי אם לא הייתי שמח בדבריהם. וע"כ אפילו בשעת הרדיפות ממש הי' מהלל להשי"ת וכדאיתא בזוה"ק (תרומה, דף קמ.) דוד אע"ג דקא רדפי אבתריה והוה בצעריה לא הוה שביק שירין ותושבחן מפומיה ולשבחא למאריה על כלא, ובזה מובן היטב מ"ש (תהלים ג) מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, קינה לדוד מיבעי ליה, אלא אע"פ שבשעת הצרה צריכים לצעוק ולזעוק להשי"ת שיעבור מעלינו הצרה, מ"מ גם אין לשכוח להודות להשי"ת על החסד שמונח בצרה, וזה בחי' (שם קיח) אודך כי עניתני ותהי לי לישועה כי יש ענין שנתהפך הכל לטובה, וזה בחי' מ"ש (שם ק) דעו כי הוי"ה הוא אלקים, וכמב"פ (אות ד) שעיקר הדעת הוא אחדות חסדים וגבורות, וזה נקרא דעת, היינו שלא יחלוק בין חסד לדין ויברך על כולם הטוב והמטיב, וזהו, דעו כי זהו עיקר הדעת וכ"ל, "כי הוי"ה הוא אלקים" דייקא, כי הם אחדות גמור כי (איכה ג) מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, כי כל מה שמשפיע הוא רק טוב. וזהו כי ה' הוא אלקים בחי' (תהלים נו) בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר וכמב"פ וכנ"ל. וזה בחי' מעלת הנהגת התנא הקדוש נחום איש גם זו כמשחז"ל (תענית כא.) ואמאי קרי ליה נחום איש גם זו, דכל מילתא דהוה סלקא ליה (פרש"י כל המאורע לו אפילו רעה) אמר גם זו לטובה, כי הי' יודע בידיעה ברורה שכל מאורעותיו של האדם הם לטובתו, וכדאיתא עליו (סנהדרין קט.) אפקוהו למקטליה אמר גם זו לטובה, כי ידע כי יש ענין שנתהפך הכל לטובה כמו שבאמת לבסוף הי' אצלו, ובין כך ובין כך היה מקבל הכל באהבה ובודאי מכיון שבכל מקום שיש לדרוש לטובה וכן להיפך יש לדרוש לטובה, גם הפסוק (דברים כח) גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזה הי' דורש גם זו לטובה כי נחום איש גם זו הי' דורש כל "הגמין" שבתורה כמ"ש חז"ל (ב"ר כב, ב), ובודאי גם בכל קללה איכא ברכה עמה כמ"ש חז"ל (יומא עה, עיי"ש) גבי קללת הנחש ועפר תאכל כל ימי חייך וה"ה בענין הנ"ל. והלימוד הקדוש הזה של שינון תמידי שהכל בהשגחה פרטית והכל לטובה מסרו והחדירו לתלמידו רבי עקיבא, כי רבי עקיבא שימש את נחום איש גם זו כ"ב שנה כמ"ש חז"ל (עיין חגיגה יב.) שאל ר' ישמעאל את ר"ע כשהיו מהלכין בדרך אתה ששימשת את נחום איש גם זו כ"ב שנה שהי' דורש וכו עיי"ש, ור"ע מסר ופירסם ההנהגה הנ"ל ומסרו לכל יהודי כמ"ש חז"ל (ברכות ס:) תנא משמיה דרבי עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד, וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' ר"ל ס"ה) שכך חייב כל יהודי להתנהג. כי באמת מכל הקילקולים נעשים תיקונים ויש ענין שהתהפך הכל לטובה, שזה בחי' המשכת דוד המלך ומלך המשיח דייקא ע"י לוט ובנותיו וע"י רות המואביה, וזה בחי' המשכת רבי עקיבא עצמו שראויה היתה התורה שתנתן על ידו (עי' מנחות כט:) וכדאיתא בסדר הדורות בשם ע"מ שר"ע בא מסיסרא שבא על יעל אשת חבר הקיני. (ועיי"ש שנחום איש גם זו הי' גילגול של לוט שע"י נמשך דוד המלך, ושלושתם היו חדורים בלימוד הקדוש הנ"ל, והוא פלאי). וע"כ ר' עקיבא הי' משתוקק כל ימיו להתנסות ולהזדכך דייקא, על ידי הלימוד הנ"ל וכמ"ש חז"ל (ברכות סא:) בשעה שהוציאו את ר"ע להריגה זמן ק"ש הי' והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והי' מקבל עליו עול מלכות שמים, אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן, אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו אפילו נוטל את נפשך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו, הי' מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד עיי"ש ב"אחד" דייקא גי' אהבה, שהוא אחדות של חו"ג בחי' בה' אהלל דבר באלקים אהלל, בחי' דביקות וביטול לא"ס בחי' רעוא דרעוין כמב"פ.
שתפו לזיכוי הרבים

Spread the word. Share this post!

Leave Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

בקרו גם ב : ברסלב | תיקון הכללי | פרשת השבוע | תפילת הדרך | ברכת המזון | אמירת קדיש