הארות על מאמר אשרי תמימי דרך

שתפו לזיכוי הרבים

ליקוטי מוהרן (סימן א)

דע כי ע"י התורה נתקבלים כל התפילות והבקשות שאנו מבקשים ומתפללים כי הסיבה שבשבילה אין נתקבלים התפילות והבקשות היא מחמת שאין לדיבורים חן ואין נכנסין בלב של זה שמבקשין ממנו כאילו אין בלבו מקום שיכנסו הדברים בלבו, כי אילו היו דבריו דברי חן שהם דיבורים עם מתיקות רוחנית בודאי היו מוצאין מקום בלב המתבקש, כי אפילו בדבר גשמי שבמציאות אין מקום, אמרו חז"ל (עירובין פב:) רווחא לבסימא שכיח ופרש"י המעיים מתרווחין לפנות מקום לדבר המתוק. ק"ו לדבר רוחני כהדיבור שבוודאי יש מקום עבורם אפי' בלב הגשמי של בשר ודם וק"ו בלב העליון. ומה שאין מתקבלין דבריו הוא מחמת עוביות דיבוריו או עוביות מעשיו, כי כשאין חן בדיבוריו אע"פ שבמציאות יש מקום בלב אינם יכולים ליכנס דהוה כמי שרוצה להכניס חפץ בפתח דק שאע"פ שבחצר יש מקום עבור החפץ מ"מ אינו יכול לעבור דרך הפתח, וכשאין בו חן מחמת מעשיו הרעים אע"פ שידבר דיבורים יפים לא יועיל לו דהוה כנזם זהב באף חזיר שאין כל חן להרכבה ההיא, ולכן אע"פ שלו יהיה נדמה שדבריו יוצאים מעמקות הלב לא יתקבלו דבריו, כי אע"פ שאמרו (ברכות ו:) דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב, היינו מחמת שדברים היוצאים מן הלב יש להם חן אמיתי, אבל כל זמן שאין מעשיו תואמים דבריו ואינו נאה דורש ונאה מקיים (יבמות סג:) אע"פ שידבר בהתלהבות או בתחתונים אין דבריו נחשבים כלל לדברים היוצאים מן הלב באמת, ובודאי לא יהיו לו כל חן כי יאמרו לו עכ"פ בליבם (עיין ב"מ קז:) קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים, היינו אע"פ שיהיו דבריו דברי אמת וצדק מ"מ לא יתקבלו דבריו כי לא יהי' בהם חן. כי מב"פ בסוף התורה שהיצה"ר רוצה תמיד להטביע ולהשפיל ח"ו החן והחשיבות של ישראל, כי ע"י שהיצה"ר מצליח להכשיל האדם באיזה עבירה ופגם עי"ז מאבדין כל החן היהודי, והיצה"ר ביודעו שבהסתה בצורה גלוי' וישירה, האיש הישראלי לא ישמע ולא יאבה לו, ע"כ מתחילה מתלבש עצמו במצוות ומטעה אותו כאילו מסיתו לעשות דבר מצוה, ועי"ז דייקא מכשילו ומפילו ברשתו, ומאבד חנו, ואין דבריו נתקבלין, כי זה כלל גדול בתורה שאין שום דבר כלל בעולם שיהי' רשות, כי כל מעשה ותנועה שאדם עושה וכל דיבור שאדם מדבר וכל מחשבה שאדם חושב, יש בזה או מצוה או מצות היצר (עבירה) כי אפי' מה שנקרא בלשון המושאל דבר הרשות כהמנוחה ואכילה ושתי' וההליכה והשיחה וכו' וכל צרכי הגוף (עיין או"ח סי' רלא) אם הם לשם שמים, דהיינו לצורך עבודת ה' או לצורך דבר הגורם לעבודתו ית' באמת הרי הם מצוה בבחי' משחז"ל (מנחות צט:) לפעמים ביטולה של תורה זה קיומה, ואם אינם לשם שמים בוודאי שהם רק מצות היצר ופגם גדול לנשמתו. וא"א לאיש הישראלי בשום אופן לדעת מהי מצוה אמיתית ומהי מצות היצר (ובפרט אם כבר חטא ופגם בודאי א"א לו לדעת הנ"ל, כי ע"י כל חטא ופגם האדם נעשה פתי שוטה ומשוגע ממש כי אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות), וע"כ כפי העבירות והפגמים שעבר כן נתבלבל ונטרפה דעתו עד שאינו יודע מהי מצוה ומהי עבירה, ואינו יכול להסתכל ולהתבונן כלל בשכל של כל דבר כדי שיאיר לו השכל להתקרב להשי"ת, כי ע"י התבוננותו – במקום להתקרב יכול להתרחק יותר ויותר ח"ו, ואין עצה להנ"ל כ"א ע"י עסק התורה בכח דהיינו שיקבע במסמרים נטועים שיעורים קבועים בלימוד התורה ויקיימם אפי' בשעה שהוא טרוד ביותר ואפי' כשאין לו שום חשק ללכת ללמוד ויכניס כל כוחותיו וחושיו בשעת הלימוד ואזי יוכל להסתכל לשכל שיש בכל דבר ולדעת ע"פ תוה"ק מהי מצוה אמיתית ומה לא, ואזי ימשיך חיות מן החכמה העליונה בחי' שמש שהיא בחי ח', למלכות דקדושה בחי' לבנה, בחינת נ', היינו למלכות שיש ליצר טוב שבקרבו, שמולך ומושל ברוחו ומקבל עול מלכות שמים בתמימות ובפשיטות ואזי נתחבר ונתקשר הח' והנ' ונעשה אור הלבנה כאור החמה, וע"י התחברות הנ"ל נעשה חן ונתקבלים כל התפילות שאדם מתפלל לפני השי"ת, וכל הבקשות שאדם צריך ומבקש מבני אדם בין ברוחניות ובין בגשמיות העוזר לרוחניות. וזה בחי' משחז"ל (ברכות ו.) הרחב פיך ואמלאהו, בדברי תורה כתיב, כלומר שע"י שעוסק בתורה ממלאין כל בקשותיו, ולכן אמרו (שם יד.) כל המשביע עצמו על דברי תורה שזה בחי' תורה בכח וכמ"ש חז"ל (שם סג.) אין ד"ת מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה שנא' זאת התורה אדם כי ימות באוהל, זוכה לה ולסגולותיה ובודאי אינו שומע בשורות רעות כי נתקבלין כל תפילותיו, וזה בחי' מה דאיתא בזוה"ק (מקץ, דף רב:) מאן דבעי דקב"ה יקבל צלותיה ישתדל באורייתא דאיהי עץ חיים וכדין תאוה בה. וכמ"ש במדרש תנחומא (אמור טז) בזכות התורה שאתם עוסקים בה הייתי מקשיב ושומע תפילתכם, וע"כ כל מה שאדם מתרחק יותר מן התורה כן מתרחקת האפשרות מלהתקבל תפילתו שזה בחי' (משלי כח) מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה וכמ"ש חז"ל (מדרש משלי כח) כל שאין חביבין עליו דברי תורה גם תפילתו תועבה, אבל כיון שלומד את התורה ה"ז מביא טובה לעולם ויכול לבקש רחמים ולהתפלל לפני הקב"ה כמ"ש חז"ל (תדא"ר, יח) ובפרט כשלומד בעיון שזה בחי' תורה בכח, כדאיתא בספר המידות (לימוד סב) ע"י לימוד בעיון יוכל להתפלל, ובודאי שאז תפילתו תתקבל כנ"ל וכמ"ש חז"ל (ויק"ר לא, ה) כל מי שיגע בתורה בטוח שגוזר ואחרים מקיימים. וע"כ גם המקום שבו עוסקים בתורה הוא מסוגל יותר לקבלת התפילה שזה בחי' משחז"ל (ברכות ח.) רבי אמי ורבי אסי אע"ג דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריה לא מצלו אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי, וע"כ מסוגל לתפילה הלימוד שלפניה שזה בחי' משחז"ל (ירושלמי ברכות פ"א ה"א) קורין את שמע בבית הכנסת – כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה, שאז היו קורין שמע כעין שאנו קורין היום "אשרי" לפני תפילת מנחה, וזה בחי' משחז"ל (ברכות לא.) אין עומדים להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה, וכמ"ש (תדא"ר, ב) אל יעמוד בתפילה עד שיאמר הלכה אחת או פסוק אחד וכמ"ש רבינו במאמר ראיתי מנורת זהב (ח"א ח, ו-ז) שע"י לימוד הפוסקים עי"ז מפרישין ומבררין הטוב מהרע, ומגרשין ומבטלין הרע מכל הד' יסודות שהם כלל כל המידות שזה עיקר תיקון האדם ועי"ז נגמר ויוצא מכח אל הפועל הדבר שהתפלל עליו ונתמלא בקשתו, וכמבואר במאמר ימי חנוכה (ח"ב ב) עיקר שלימות התפילה הוא ע"י אמת ולזה זוכים ע"י לימוד הלכות. וזה בחי' מש"כ בס' המידות (אמת מג) ע"י אמת תפילתו נתקבל, ואין אמת אלא תורה כמ"ש (משלי כג) אמת קנה ואל תמכור כמ"ש חז"ל (ברכות ה:) כי תורה ותפילה קשורים זה בזה, והם מחזקים זה את זה ומאירים זה לזה כמבואר במאמר אמור אל הכהנים (ח"א ב, ו) וכמ"ש רבינו ז"ל בס' המידות (לימוד סד) ע"י ביטול תורה יבוא לביטול תפילה והוא הדין להיפך, וכמ"ש חז"ל (נדה ע:) הא בלא הא לא סגי. וע"כ צריכים להתפלל דייקא בהתקשרות לצדיקים כמבואר במאמר אמור (ח"א ב, ו) ובמאמר תהומות יכסיומו (ח"א ט, ד) ובכ"מ, ואז תפילתו מתקבלת כמבואר בס' המידות (צדיק, קלב) התפילה שאדם מתפלל בהתקשרות הצדיקים הוא נענה כי הצדיקים הם מקושרים ביותר עם התורה והם ממש התורה וכל מעשיהם ודיבורם הם כולו תורה וכמ"ש חז"ל (מכות כב:) כמה טפשאי הני אינשי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי קמי גברא רבה. והנה מב"פ שהתורה שעל ידה נתקבלין כל התפילות וכל הבקשות היא התורה הנלמדת בכח, וכמשחז"ל (קדושין ל:) אם פגע בך מנוול זה משכיהו לבית המדרש, ומפשטות דברי רבינו ז"ל משמע שהוא הלימוד הנלמד דוקא כשאין לו חשק ללמוד ולבו משיאו להבלי העוה"ז, ודווקא אז מתגבר לשבור תאוותיו ורצונותיו ומתעמק בלימוד התורה להבינה היטב, ואזי מקבל חיות נפלא מחכמת התורה. ונעשה אור הלבנה כאור החמה וכשזה קם זה נופל ונתחברין הנ' וה- ח' ונעשה ח'ן' ואזי בודאי מוצא חן בעיני שמים מאחר שהכניע מלכות הרישעה והיצה"ר שבקרבו ע"י לימוד התורה וכן אזי מוצא חן בעיני הבריות וכמשחז"ל (חגיגה יב:) הלומד תורה בלילה מושכין עליו חוט של חסד ביום, וכמבואר במאמר מרכבות פרעה (ח"א לח, ד) דהאי לימוד בלילה היינו הלימוד בצער ובעניות ודחקות עיי"ש, דהיינו הלימוד בשבירת תוקף המניעות וק"ו כשלומדים כשיש מניעות רוחניות ונפשיות דהיינו מניעת המח שהיא היא עיקר המניעה, דהיינו כשחסר לו הרצון ללימוד והוא מוסר נפשו עליו. וכן מצינו בכל מקום ששלימות התורה דורש כוחות אדירים ומסירות נפש כשחז"ל (ברכות סג:) (משלי ל) כי מיץ חלב יוציא חמאה, במי אתה מוציא חמאה של תורה, במי שמקיא חלב שינק משדי אמו, היינו שמוסר כל בריאות גופו וכל כוחותיו למען לימוד התורה וכמשחז"ל (ע"ז ה:) תנא דבי אליהו לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי, וכמ"ש (שמ"ר מא, ח) כל מי שאינו משים לחייו כאבן הזה אינו זוכה לתורה, ויליף לה מדכתיב לוחות אבן, וכמ"ש (ויק"ר יט, א) דברי תורה צריכים השחרה והערכה עיי"ש. ועיין בספרי (האזינו, שו) א"ל משה לישראל שמא אין אתם יודעים כמה צער נצטערתי על התורה, כמה עמל עמלתי בה וכמה יגיעה יגעתי בה, נפשי נתתי עליה דמי נתתי עליה, וכשם שלמדתי אותה בצער כך תהיו מלמדים אותה בצער, וכמשחז"ל (שהש"ר ו, יד) שבטו של נפתלי ע"י שהיו עוסקים בתורה בצער נטלו שכר אלף, אבל שבטו של יששכר ע"י שהיו למדין תורה שלא בצער נטלו שכר מאתיים, וכמ"ש (עירובין כא:) שחורות כעורב במי אתה מוצאן במי שמשכים ומעריב עליהן לבית המדרש, רבה אמר במי שמשחיר פניו עליהן כעורב, רבא אמר במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב וכו' עיי"ש. וע"י תורה שכזו שלומדים בכל הכוחות דהיינו שמכניס כל כוחו באותיות התורה ולומדה בכל המצבים הכי קשים מחמת מניעות גשמיות או רוחניות נתקבלין כל התפילות וכל הבקשות כנ"ל וכמשחז"ל (סוטה מט.) כל ת"ח שעוסק בתורה מתוך הדחק תפילתו נשמעת, וכ"ש כשמתייגע בה עד שזוכה להבין בה דבר מתוך דבר ולחדש בה לשם שמים שאזי זוכה ליישוב הדעת ולעורר רחמים אצלו ית' עד שזוכה שהשי"ת בעצמו יתפלל עליו ואזי זוכה לישועה גדולה בשלימות כמבואר במאמר "עזי וזמרת יה". (ח"א קה). והחן והחשיבות של ישראל נתעלה ונתרומם בפני כל מי שצריכים הן ברוחני הן בגשמי. הנה מבואר בהמשך התורה שכך הוא שיעור הדברים ע"י התורה נתעלה החן והחשיבות של ישראל ועי"ז נתקבלין כל התפילות והבקשות וחדא מילתא הוא בכמה שלבים כמב"פ והנה כביכול גם למעלה צריכים למצוא חן בבחי' (בראשית ו) ונח מצא חן בעיני ה' וכמשחז"ל (סנהדרין קח.) אף על נח נחתך גזר דין אלא שמצא חן, שזה בחי' שפרש"י (בראשית ז, ב) שנח היה עוסק בתורה, וכמו שאנו מבקשים בברכת המזון, ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם (עיין משלי ג) וכן הוא משום דמלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא (עי' ברכות נח.) ועכ"פ נמצא מבואר שע"י התורה זוכים לחן שזה בחי' משחז"ל (כתובות יז.) כי סמכו רבנן לר' זירא שרי ליה הכי לא כחל ולא שרק ולא פירכס ויעלת חן, וכמ"ש (במדבר יא, יג) ויחונך בתלמוד תורה וכה"א (משלי ד) תתן לראשך לוית חן, וכדאיתא בס' המידות (חידושין דאורייתא, טו) כשמגלה איזהו טעם מטעמי התורה עי"ז רוח הבריות נוחה הימנו שזה בחי' לימוד תורה בכח וביגיעה שע"י זוכין לחן, וזה בחי' מש"כ (שם, חן יג) עסק התורה בדרך נותנת חן, בדרך דייקא בחי' תורה בכח בחי' אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. וזה בחי' משחז"ל (כתובות סא.) דאכלה כוורי הוו לה בני חינני, כי בדגים מגולגלים ת"ח הצדיקים שעסקו בתורה וזכו לחן כנודע ע"כ הוו לה בני חינני, וע"כ מי שעושה פעולות ומשתדל לזכות לתורה זוכה לחן וכדאיתא בס' המידות (חן, ה) מי שמפזר מעותיו בשביל לקנות לעצמו רב ללמוד ממנו עי"ז ימצא חן, וזה בחי' מש"כ (ירמי'ה לא) כה אמר ה' מצא חן במדבר כי כלל ישראל זכו לחן במדבר דייקא ששם קיבלו את התורה, וזה בחי' (קהלת י) דברי פי חכם (העוסק בתורה) חן, וכמ"ש על העוסק בתורה (משלי ג) חיים לנפשך וחן לגרגרותיך, היינו לקנה שמשם יוצא הדיבור, כי זוכה לדברי חן. כי עכשו בעוה"ר חן וחשיבות האמיתי של ישראל נפל, כי עכשו עיקר החשיבות והחן הוא אצלם, אבל ע"י התורה נתעלה החן וכו'. כי בודאי "עוונותינו הרבים" הם שגרמו לנו מה שגרמו, ועל ידם נפל חיננו וחשיבותנו, ואין דברינו נתקבלים מחמת זה וכמב"פ שהיצר הרע רוצה לעשות את האדם משוגע ממש, ומעשה שטן הצליח ועי"ז נפלה המלכות דקדושה והוה מה דהוה, וזה בחי' משחז"ל (מדרש שמואל ה) עשר קרנות הן, וכולם היו נתונות בראשן של ישראל, וכיון שחטאו ישראל ניטלו מהם וניתנו לאומות העולם הה"ד (איכה ב) גדע בחרי אף כל קרן ישראל ע"כ. ולעתיד לבוא כשתחזור המלכות דק' למקומה ויהי' אור הלבנה כאור החמה יחזור חננו קרננו וחשיבותנו למקומו כבתחילה וכדמסיק (שם) ואימתי הקב"ה מחזירם למקומם לכשיתרומם קרנו של מלך המשיח ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו וכמחז"ל (מדרש שו"ט, תהילים קמו) ה' זוקף כפופים, ומי הם הכפופים אלו ישראל שגלו בחוצה לארץ שמיום שגלו מירושלים לא זקפו קומתם אלא הם כפופים לעיני שונאיהם והם מהלכין עליהם עיי"ש כי אין לנו שום חשיבות כלל, וכמ"ש חז"ל (ברכות נח:) מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהם של צדיקים שיחרבו, ואמרו (מגילה יב:) מיום שגלינו מארצנו ניטלה עצה ממנו, וזה בחי' משחז"ל (סוטה מח.) מיום שחרב בית המקדש בטל הנופת צופים, שזה בחי' נפילת המתיקות והחן והנועם היהודי שהי' לנו וכדאיתא בזוה"ק (בשלח, דף נח.) מההיא זימנא דאתחרב בי מקדשא לא אתעטר קב"ה בעטרוי וההיא נועם מתטמר ואתגניז, כלומר עיקר הנועם והחן שהי' לנו מדרכי נועם שיש בתורתינו הק' נעלם, וע"כ אין תפילותינו נתקבלות וכמ"ש חז"ל (ברכות לב:) מיום שחרב ביהמ"ק נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים. וכיון שמלכות דק' נפלה, קמה מלכות דס"א מלכות הרשעה, ועכשו עיקר החשיבות והחן אצלם, עד שגם בעינינו מצוי ח?נם כמ"ש חז"ל (שבת לג:) פתח רבי יהודה ואמר כמה נאים מעשיהם של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים, תקנו מרחצאות, והרשב"י הקדוש שהעמידנו על אמיתת רשעותם, ושכ??ל ח?נם הוא חן של שקר, וכמ"ש (שם) נענה רשב"י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקים להושיב בהם זונות, מרחצאות לעדן בהם עצמן גשרים ליטול מהם מכס, וע"כ הי' מוכרח לברוח ולהחבא במערה, אבל אעפ"כ עכשו גם עכשו בגלותינו המר הזה ע"י התורה שלומדים בכח נתעלה החן והחשיבות של ישראל וכמב"פ. וע"כ עכשו כל תקוננו ותקוותנו שיקבל תפילתנו הוא דייקא ע"י לימוד התורה בכח ובפרט ע"י לימוד הלכות בעיון כנ"ל שזה בחי' משחז"ל (ברכות ח.) מיום שחרב ביהמ"ק אין לו לקב"ה אלא ' ד אמות של הלכה בלבד, היינו ע"י שמתיגעין בתורה הרבה ומכניסים בה כל הכוחות עד שמבינים בה היטב רצון השי"ת עד שיכול לעשות עובדא דקדושה בשלימות כרצונו יתברך שעל דרך זה צריך להיות עיקר לימודו בכל מקום, וכמבואר בדברי רבינו ז"ל במאמר חדי ר' שמעון (ח"א ס"א) שצריכים לראות שמכל הלימודים שלומדים בתורה לקבל ולהוציא מהם משפטי אמת דהיינו הנהגות ישרות הן לעצמו הן לאחרים שמתנהגים על ידו כל אחד ואחד כפי בחינתו כפי הממשלה והרבנות שיש לו עיי"ש, כי מכל לימוד שלומדים יש הלכה נסתרת שצריכים לגלותה, ולזה זוכים ע"י שעוסקים בתורה בכח, וע"י אמונת חכמים וכמבואר במאמר הנ"ל שעי"ז זוכים לדעת היאך להתנהג בכל דבר ובכל מצב שזה העיקר. כי דרך היצה"ר שהוא הוא הרוצה להשפיל החן והחשיבות של ישראל ולהפיל המלכות דק', דרכו להתלבש במצוות ולהטעות את האדם ולומר על רע שהוא טוב ועל טוב שהוא רע, ולומר על מצוה שהיא עבירה ועל עבירה שהיא מצוה, אבל ע"י שעוסקים בתורה בכח עד שיודעים היטב האיסור והמותר ויודעים רצון השי"ת שבכל דבר ובכל מצב בזה מכניעים אותו ונותנים כח למלכות דק' שהיא הנ' להתחבר עם הח', ועי"ז נעשה חן וכל תפילותנו ובקשתינו נתקבלים. כי האיש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר, ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל שיש בכל דבר להתקרב להשי"ת ע"י אותו דבר. לכאורה בהשקפה ראשונה זה עניין פלא מה קשר יש לדברים אלו עם הנאמר לעיל, כי לכאורה זה עניין חדש לגמרי, ובמקום מילת "כי" המקשרת, הל"ל "והנה" וכדומה ; אלא שהעניין הוא כך, שלעיל ביאר רבינו (והוא מחז"ל) שע"י התורה נעשה חן, ועכשו מבאר רבינו ז"ל ביתר פרטיות איך נעשה חן ע"י התורה, וקאמר שנעשה ע"י התקשרות ה- ח' וה- נ', דהיינו ע"י שמסתכלין בשכל של כל דבר, כי השכל הנ"ל הוא ח' כמב"פ, וא"א להסתכל בו כ"א כשהמלכות דק' המכונה נ' על תיקונה, ותיקון המלכות דקד' הוא ע"י לימוד התורה בכח כמב"פ. וחיובנו התמידי הוא להסתכל בהשכל של כל דבר ממש דהיינו בין על השכל של כל חפץ דומם, צומח חי ומדבר, בין על השכל של כל השינויים והמאורעות המתהווים בהם, שבודאי בכל דבר יש לימודים ורמזים נפלאים להתקרב על ידם לעבודתו ית', כי כולם בחכמה עשית וכמ"ש (משלי ג) ה' בחכמה יסד ארץ ובכל חלק קטן מהבריאה יש שכל אלקי שצריכים לגלותו כדי להתקרב להשי"ת ע"י אותו השכל, ולזה צריך הסתכלות, כי נודע ההבדל בין ראי'ה להסתכלות, כי הראשון הוא בהעברה בעלמא והשני הוא בעיון, וכאן שמדובר בהסתכלות שכלית ר"ל שצריכים להתבונן ולעיין בכל דבר בעיון עמוק עמוק שזה בחי' המוב"פ שצריכים התקשרות אל החכמה והשכל שבכל דבר, כי בכל דבר שהקב"ה עושה יש בו לימוד לפרט ולכלל לשעה ולדורות, וכולם מקשרים ומקרבים את האדם להשי"ת אם זוכה להתבונן בהם כראוי. כי לית אתר פנוי מיניה וכל העולם כולו מלא אלקות וכמ"ש חז"ל (ירושלמי תענית פ"א ה"א) אם יאמר לך אדם היכן אלוקיך תאמר לו בכרך גדול שברומי שנא' אלי קורא משעיר, ובכל הבריאה כולה בכל חלק קטן שבה, יש חיות אלקות שצועק התקרבות לעבודתו כי למען זה נבראו, כי כשם שבבני אדם כל אחד יש בו נקודה טובה מה שאין בחברו שצריכים ללמוד ממנו בבחי' ומקבלין דין מן דין וכמ"ש חז"ל (תענית כ"א:) לא מצית למעבד כעובדא דאבא אומנא, כן בכל אחד מחלקי הבריאה יש בשכל פרטי מיוחד שצועק אלקות והתקרבות להשי"ת מה שאין בחבירו. וזה בחי' משחז"ל (עירובין ק:) אלמלא נתנה תורה היינו למדין גזל מנמלה, עריות מיונה. וכדאיתא בזוה"ק (תולדות קמה:) כל מה דעביד קב"ה בארעא כלא הוא ברזא דחכמתא, וכלא לאחזאה חכמתא עלאה לבני נשא בגין דילפון מההוא עובדא רזין דחכמתא. וכמבואר במאמר ויהי הם מריקים את שקיהם (ח"א יז) שיש בכל דבר רצון השי"ת הן בכלל הבריאה דהיינו מה שהשי"ת רצה לברוא את העולם בכלל וכן בפרטי הבריאה בכל דבר ודבר בפרט יש רצון השי"ת דהיינו שהשי"ת רצה שזה הדבר יהי' כך, בתמונה הזאת, ובכח הזה, ובטבע הזה, ועיי"ש היאך שהצדיק האמיתי מחפש מבקש תמיד אחר אלו הרצונות ומשיג ומוציא אותם ע"י ההתפארות שמוצא בישראל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות עיי"ש. וכל אדם כפי התקרבותו לצדיק האמת ולתורתו זוכה להסתכל לשכל שבכל דבר, כי א"א להסתכל להשכל שיש בכל דבר כ"א ע"י מלכות דק' דהיינו האמונה הקדושה בה' ובצדיקי האמת, וכמב"פ, ומי שזוכה להסתופף בצלם הקדוש אע"פ שלא זכה לראות בעיני השכל ממש, השכל שיש בכל דבר, עכ"פ רואה הדבר ממש ע"י האמונה שמאמין שיש שכל גדול בכל דבר הצועק התקרבות להשי"ת ולפי זה משתדל ומתאמץ לראות לעובדא ולמעשה שכל דבר ומאורע יקרבהו להשי"ת וכפי מה שנכנס יותר בעבודה הקדושה הזאת מן השמים מסייעים אותו שיתקרב להשי"ת על ידי כל דבר ומאורע וכשמחז"ל (מכות י:) בדרך שאדם רוצה ללכת בו מוליכין אותו ושום דבר ומאורע לא יפילהו וירחקהו, כי זהו לימוד נפלא שלומדים אך ורק בביהמ"ד של צדיקי האמת, שהם ורק הם יודעים ורואים בעיני שכלם הטהור השכל הפרטי שיש בכל אחד מחלקי הבריאה ומגלין לנו כפי כוחינו הלימוד הקדוש הזה לעובדא ולמעשה. וזה העניין המבואר במאמר ויהי מקץ (ח"א נד) שכל העולם הזה הוא התלבשות מדרגות התחתונות של הקדושה וכל יום יש בו מחשבה דיבור ומעשה, והקב"ה מצמצם אלוקותו מאין סוף עד אין תכלית עד נקודת המרכז של עולם הגשמי שעומד עליו ומזמין לו מחשבה דיבור ומעשה לפי היום לפי האדם לפי המקום, ומלביש לו בזאת המחשבה דיבור ומעשה שמזמין לו רמזים כדי לקרבו לעבודתו, והגדלת השכל בזה צריך להיות במידה שלא יצא מגבול הקדושה, שזה בחי' העניין המבואר כאן ושם, שצריכים לראות להתקרב להשי"ת דייקא ע"י ההתבוננות הזאת ולא להיפך ח"ו, ועיי"ש שמבואר כמה ומתי ואיך יש לעסוק בזה, ושהמון עם שאין להם זה השכל להעמיק בכל זה נעשה אצלם כל זה ממילא ע"י שינה וציצית ותפילין וכו' עיי"ש ; ועכ"פ מצידנו אנו חייבים לראות בכל הבריאה כולה ובכל ההוויות והשינויים המתהווים בה רק התקרבות להשי"ת ולתורתו שזהו השכל הפנימי המשותף שיש בכל דבר, שזהו אור השכל המלובש בכל מיני לבושים שהן כל הדברים הנמצאים, ועבודה הזאת צריכה להיות תמידית וכמב"פ בלשון "צריך תמיד להסתכל", כי כל זמן שהאדם חי על פני האדמה חייב להשתמש עם שכלו אך ורק להתקרב להשי"ת שזוהי המטרה שבשבילה נוצר, וכפי מה שהאדם משתדל ומתאמץ בזה כן זוכה שיאיר לו שכלו בכל הדברים וכן זוכה להתקרב להשי"ת. וכנ"ל. כי השכל הוא אור גדול ומאיר לו בכל דרכיו כמ"ש חכמת אדם תאיר פניו. כלומר תאיר לפניו בכל דרכיו. ומב"פ שלזה השכל משיגים בשלימות רק ע"י לימוד התורה ; וזה בחי' (יהושע א) למען תשכיל בכל אשר תלך הנאמר אצל לימוד התורה כי באמת התורה היא שורש כל השכליים ושורש כל הבריאה וכמ"ש חז"ל (ב"ר א, א) והאי' אצלו אמון – אומן, התורה אומרת אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין, אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא דפרטראות ופנקסאות יש לו לדעת היאך הוא עושה חדרים, האיך הוא עושה פשפשין, כך הי' הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם, והתורה אמרה בראשית ברא אלקים ואין ראשית אלא תורה המד"א ה' קנני ראשית דרכו, וכמ"ש (תנחומא בראשית, א') שהעולם לא נתייסד אלא על התורה, והיא שורש האור שבכל השכליים, שזה בחי' האור הגדול שיש בתורה הקדושה, וכמשחז"ל (תענית ז.) אין אור אלא תורה, ואמרו (מגילה טז:) ליהודים היתה אורה, זו תורה, וכמשחז"ל (ב"ר ג, ה) ה' פעמים כתיב כאן תורה, כנגד ה' חומשי תורה, והיא היא עיקר האור המאיר לאדם בכל דרכיו וכמ"ש חז"ל (במדבר רבה, יד, כב) למה נקראת התורה אור שהיא מאירה לאדם מה יעשה, וכמ"ש (שו"ט, משלי, טו) מאור עינים ישמח לב, אלו ד"ת שהן מאירים עיניו של אדם, וכמ"ש (ירושלמי, חגיגה א, ז) הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירן למוטב, והעיקר הוא להשתמש עם האור הקדוש הזה. וללכת בדרכו לטוב לנו כל הימים וכמ"ש חז"ל (כתובות קיא:) כל המשתמש באור תורה, אור תורה מחייהו, מחייהו דייקא, כי על ידו עיקר החיים, וכמב"פ שאור השכל נקרא ח' לשון חיות. וזה בחי' יעקב, כי יעקב זכה לבכורה שהיא ראשית, שהוא בחי' חכמה. וכל זה זכה ע"י שהי' עוסק תמיד בתורה בכח, וכמ"ש חז"ל (תנחומא ב. וישלח, ט) אין לך בן אדם שנתייגע בתורה כאבינו יעקב, יוצא מבית מדרשו של שם, והולך לבית מדרשו של עבר, ומבית מדרשו של עבר לבית מדרשו של אברהם, וכמ"ש (ב"ר ס"ח, יד) וישכב במקום ההוא. כאן שכב אבל כל י"ד שנה שהיה טמון בבית עבר לא שכב, וכמ"ש (שם, צה, ג) "ואת יהודה שלח להורות לפניו" להכין לו בית ועד שיהא מורה בו דברי תורה ובכל מקום שהי' יעקב יושב הי' עוסק בתורה, ומבטן עד זקנה, כל ימי חייו חשק ובער לבו ללמוד תורה וכמ"ש חז"ל (ב"ר סג. ו) ויתרוצצו הבנים בקרבה, בשעה שהיתה עומדת על בתי כנסיות ובתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת. וזה בחי' מה שיעקב אבינו נולד מהול כמשחז"ל (אבות דר' נתן ב' ה) וכמובאר בספר המידות (מוהל, ה) שמי שנולד מהול בידוע שכוח המדמה שלו טוב ויפה עיי"ש. שזה בחי' השכל הישר דקדושה המאיר לו, דרך ישר בכל דרכיו שזוכים ע"י עסק התורה. וזה בחי' משחז"ל (סדר עולם רבא, א) יעקב אבינו שימש את שם חמשים שנה והי' עוסק בתורה כל ימיו כמ"ש חז"ל (יל"ש, תולדות קי) ואמרו (יומא כח:) יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה הי' וכיון שהי' מסתכל אל השכל שיש בכל דבר כדי להתקרב להשי"ת, ע"כ זכה לבכורה כמ"ש (ב"ר פד) הי' יעקב מבקש להקריב ולא היה יכול מפני שלא היה בכור, כיוון שלקח יעקב את הבכורה התחיל להקריב, כי זו היתה כוונתו בכל עסקיו, דהיינו רק להתקרב להשי"ת ולעבודתו, ולזה זכה ע"י שעסק בעבודת ה' ובתורה בתמימות ופשיטות בבחי' (תהלים קיט) אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה', כמ"ש (בר"א כה) יעקב איש תם. וכמשחז"ל (אסתר רבא א) שיעקב אבינו הי' ראש לתמימים. וע"כ זכה לחכמה בחינת ח' לש' חיות, דהיינו שזכה לחיות חיים טובים דקדושה, כמ"ש חז"ל (תנא דבי אליהו רבא, ה) מפני מה זכה יעקב לחיים שלא בצער ושלא ביצה"ר בעוה"ז מפני שהי' יושב בבית המדרש מקטנותו ועד זקנותו שזה בחי' משחז"ל (תענית ה:) יעקב אבינו לא מת, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים כי בזכות תורתו חי לנצח, וזה בחי' משחז"ל (שה"ש ג) כל תורה שישראל עושין בעוה"ז בזכות יעקב, כי גם עצם קבלת התורה ע"י כלל ישראל היא בזכותו כמ"ש (תנחומא עקב, ו) שני לוחות אבנים בזכותו של יעקב, וע"י שעסק בתורה בכח כל ימיו עי"ז נתן כח למלכות דק' שזה בחי' האמונה הק' בחי' היצר טוב, בחינת נ', להתגבר על מלכות דס"א, מלכות הרשעה, בחי' היצה"ר, שזה בחי' משחז"ל (תדא"ר ה הנ"ל) שזכה לחיים שלא ביצר הרע. וע"כ יעקב אבינו נקרא איש אמונות כמשחז"ל (ב"ר פב) כי העמיד האמונה הק' והמלכות דק' על תיקונה ועי"ז זכה לחבר הח' הנ"ל והנ' הנ"ל שעל ידם זכה לחן כמ"ש (ברא' לג) כי חנני אלקים, וכמ"ש (שם) ויחן את פני העיר היינו שמצא חן בעיני העיר וכמבואר בדברי רז"ל (ב"ר עט, ו) ובס' המידות (חן ח"ב, א), וע"כ בירך את השבטים בחן כמ"ש (בר"א לג) הילדים אשר חנן וכו' ובנימין לא היה אז וע"כ ברכו יוסף בחן כמ"ש (שם מג) אלקים יחנך בני, ודוקא יוסף הי' יכול לברכו כי הוא הי' כלול ביותר מבחי' יעקב כמב"פ, שזה בחי' מה שיוסף הי' יכול לברכו כי הוא הי' כלול ביותר מבחי' יעקב כמב"פ, שזה בחי' מה שיוסף הצדיק יצא מהול כאביו, כמשחז"ל (אדר"ן ב, ה) ודמותו הי' דומה לדמות אביו כמשחז"ל (ב"ר פד, ז) וזכה ל-ח' בחי' חכמה וכמ"ש (בראשית מא) ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך, וע"כ זכה לבכורה שהוא ראשית בחי' חכמה כמ"ש ראשית חכמה, וכמשחז"ל (ב"ב קכג.) יעקב נטל הבכורה מראובן ונתנה ליוסף כמ"ש (דה"א ה) ובני ראובן בכור ישראל, כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף. וכל זה זכה ע"י שתיקן את מלכות דקדושה בחי' נ' בשלימות שזה בחי' מה שפטפט ביצרו ותיקן בריתו בשלימות, וכל זה זכה ע"י שהי' עוסק בתורה ביותר שזה בחי' משחז"ל (ב"ר פד) כל הלכות שמסרו שם ועבר ליעקב, יעקב מסרן ליוסף, ועי"ז זכה להסתכל ביותר אל השכל והחכמה שיש בכל דבר שזה בחי' מה שזכה לפתור כל החלומות בדייקנות שלמה כרצונו יתברך.
שתפו לזיכוי הרבים

Spread the word. Share this post!

Leave Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

בקרו גם ב : ברסלב | תיקון הכללי | פרשת השבוע | תפילת הדרך | ברכת המזון | אמירת קדיש