הארות על מאמר "בחצוצרות"

שתפו לזיכוי הרבים

ליקוטי מוהרן (בסימן ה)

א. ז"ל: כי צריך כל אדם לומר כל העולם לא נברא אלא בשבילי (סנהדרין לז), [נמצא כשהעולם נברא בשבילי צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם ולמלאות חסרון העולם ולהתפלל בעבורם] ע"כ, כי כל אחד ואחד מישראל הוא בחי' שורש הבריאה, שבשבילו לבד מחמת גדול קדושת שורשו ומחמת ההתפארות שצפה השי"ת שיקבל ממנו הי' כדאי לברוא כל העולם וכמ"ש חז"ל (מ"ר בחוקותי, לו, ד) שמים וארץ לא נבראו אלא בזכות ישראל דכתיב בראשית ברא אלקים ואין בראשית אלא ישראל וכו' וכל אחד ואחד מישראל מכלל הנ"ל, כי גודל האהבה שהשי"ת אוהב את כאו"א הוא עד אין קץ ועד אין סוף, כי כאו"א הוא בבחי' בן יחיד אצלו שזה בחי' משחז"ל (סנהדרין לז.) לפיכך נברא אדם יחידי, ועל כן כאו"א חייב לומר בשבילי נברא העולם שזה בחינת אהבת האב לבו היחיד וכנ"ל. כי כל אדם חייב להאמין בעצמו שאע"פ שהוא כמו שהוא השי"ת אוהב אותו וכנ"ל שזה בחי' משחז"ל (ויק"ר אחרי מות, כא, ה) זהו שאמר הכתוב (משלי כד) כי בתחבולות תעשה לך מלחמה, כדאמר ר' יוחנן לעולם יעשה אדם עצמו קברניט וכו', וכשם שקברניט צריך לדאוג לכל צורכי הספינה כך יראה את עצמו כקברניטו של עולם שצריך לדאוג לכל העולם, ובזה בעצמו יתעלה האדם מעל כל מיני קטנוניות והבלי עוה"ז ויכניס ראשו ורובו בעבודתו יתברך ואם יזכה יתעלה להיות באמת קברניטה של עולם עכ"פ לפי בחינתו, שזה בחי' אברהם אבינו שבשבילו נברא העולם כמ"ש חז"ל (ב"ר, בראשית יט, ו) בהבראם, באברהם, בזכותו של אברהם נברא העולם, כי אברהם אבינו ע"י יגיעתו בעבודת ה' זכה להיות ראש וראשון לכל הצדיקים (ועיין שהש"ר ג, ה), וע"כ זכה להיות באמת קברניטה של העולם וכמ"ש חז"ל (ב"ב צא.) אותו היום שנפטר אברהם אבינו מן העולם עמדו כל גדולי אומות העולם בשורה ואמרו אוי לו לעולם שאבד מנהיגו, ואוי לה לספינה שאבד קברניטה. – ואע"פ שנראה כמוגזם וכגאוה ויוהרא שהאדם יחשוב שכל העולם לא נברא אלא בשבילו, מ"מ באמת אינו כן כיון שאינו מתגאה ואינו מתנשא על אף אחד עי"ז אלא אדרבא מקבל על עצמו עול עבודתו יתברך ונעשה עבד לכל העולם ודואג לכאו"א ולתיקון העולם אין זה מקבל שררה אלא מקבל עבדות ועל זה נאמר (ד"ה ב י"ז) ויגבה לבו בדרכי ה' בבחי' בתחבולות תעשה לך מלחמה וכנ"ל. ב. כי באמת בודאי יש בכל יהודי נקודה טובה שאין באחרים ושבזה הוא בבחי' צדיק הדור שזה בחי' משחז"ל (תענית כא:) אבא אומנא הוה אתי ליה שלמא ממתיבתא דרקיע כל יומא ולאביי כל מעלי יומא דשבתא וכו' הוה קא חלש דעתיה דאביי משום דאבא אומנא, אמרי ליה לא מצית למיעבד כעובדיה עיי"ש, כמבו' כ"ז בלקו"א סי' ל"ד ע"ש. שזה בחי (ישעיה ס) ועמך כולם צדיקים "כולם" דייקא, כי כל אחד ואחד יש לו נקודה שאין באחרים וכנ"ל, ובשביל הנקודה היקרה שיש בו צריך לומר בשבילי נברא העולם שזה בחי' משחז"ל (תנחומא בשלח, י) צדיק אחד לפניו ית' שקול כנגד כל העולם שנא' (משלי י) וצדיק יסוד עולם, כי כדאי וכדאי לפניו יתברך לברוא כל העולם בשביל צדיק אחד שיעבדנו כרצונו ית' שזה בחי' משחז"ל (ברכות ו:) מאי (קהלת יב) כי זה כל האדם, אמר ר' אלעזר אמר הקב"ה כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה וכו' שקיל זה כנגד כל העולם כולו וכו' כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה, שזה בחי' מש"כ הרמב"ם ז"ל שיתכן שהשי"ת יסבב שמלך גדול יבנה פלטרין כדי שבבוא היום ינוח איזה צדיק בצלו. שזה בחי' מה שהי' כדאי לפניו יתברך להגן על אומה שלימה של רשעים עבור צדיק אחד שהי' עתיד לצאת מהם וכמ"ש חז"ל (ב"ק לח.) נשא משה ק"ו בעצמו אמר ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב אמרה תורה (במדבר כה) צרור את המדינים והכיתם אותם, מואבים עצמן לא כ"ש, אמר לו הקב"ה לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהם רות המואביה ונעמה העמונית (ועיי"ש בתוס' ד"ה מואבים). וצריך כל אדם לעשות חשבון עם עצמו ולומר אם בשביל נקודת הצדיק שיש בי נברא העולם בודאי צריך אני להתקדש וליטהר בכל מעשי וליזהר מכל פגם ח"ו, וביותר צריך אני ליזהר בנקודתי שבשבילה לבד הי' כדאי לברוא כל העולמות שזה בחי' מה שמצינו אצל הצדיקים שבכל הדורות שהיו זהירים ביותר באיזה נקודה טובה וכמ"ש חז"ל (שבת קיח:) אביך במה הוה זהיר טפי. וכמו שמצינו בכמה דוכתי שהיו מוסרים נפשם כ"א עבור נקודה טובה מסויימת. וע"כ חובה גדולה מוטלת עליו ג"כ לפרסם ולהאיר הדבר היקר והנקודה שיש בו, ולהאיר אותה בבניו ותלמידיו (עכ"פ בזה) ועל פני כל העולם כולו. ג. ובאמת מי שעיניים לו יכול לראות איך שכל העולם יגעים בשבילו ממש שזה בחי' משחז"ל (ברכות מח.) בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית אמר ברוך חכם הרזים וברוך שברא כל אלה לשמשני (פרש"י שהם חורשים וזורעים ואני מוצא מוכן), הוא הי' אומר כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול חרש וזרע וקצר ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה ואח"כ אכל, ואני משכים ומוצא כל אלה מתוקנים לפני, וכמה יגיעות יגע אדה"ר עד שמצא בגד ללבוש גזז וכו' ואם בזמנו כך בזמננו שכל העולם נהפך להיות ככרך אחד, ומביאים כל מיני סחורות מכל קצווי תבל על אחת כו"כ, ומי שמתבונן בגודל החסד שהשי"ת עושה תמיד עמו ומתבונן ההנאה המגיע אליו משאר הנבראים, אפי' מצד הכרת הטוב לבד מחוייב תמיד להודות והלל לשמו ית' ולראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם שממנו מקבל הנאה ולהתפלל עבורם, שזה בחי' משחז"ל (ב"ר וישב, פ"ד י"ג) ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן, וכו', הדא אמר שאדם צריך לשאול בשלום דבר שיש לו הנאה ממנו, ודבר זה נלמד ג"כ ממדותיו ית' וכמ"ש חז"ל במכילתא שבשכר לא יחרץ כלב לשונו זכה ל"לכלב תשליכון אותו" וכדאיתא בכרתי ופלתי דהוא מצוה להשליך הטריפה לכלב. ואפי' לגבי דומם אמרו חז"ל (ב"ק צב:) בירא דשתית מיניה לא תשדי בי' קלא ופרש"י כלומר דבר הנצרך לך פעם אחת שוב לא תבזהו, שזה בחי' מה דאיתא בזוה"ק (תרומה דף קכז.) ר' שמעון וגו' הוו יתבי יומא חד תחות אילני בבקעתא גבי ימא דגנוסר ואר"ש כמה יאי צלא דא דחפי עלן מגו אילני ואנן צריכין לאעטרא האי אתר במילי דאורייתא, ואם על דומם וחי כך על בני אדם עאכו"כ, וק"ו בן בנו של ק"ו ישראל זרע קודש שתמיד צריכים להשתדל בטובתם הגשמית והרוחנית. ד. והנה מבואר בדברי רבינו ז"ל במאמר אשרי תמימי דרך (ל"מ ח"א א) כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר, ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר כדי שיאיר לו השכל שיש בכל דבר להתקרב להשי"ת ע"י אותו דבר, נמצא שכל הבריאה כולה עם כל פרטיה צועקים ומכריזים בפני כל יהודי התקרבות להשי"ת, כי זה תפקידם, וכביכול משתוקקים וכוספים שנתבונן בהם להתקרב לעבודתו ואומרים לנו תן דעתך עלי שבשבילך נבראתי, כי בכל חלק מהבריאה מדומם צומח חי ומדבר ולמעלה מהם וכן בכל פרט מהבריאה מונח בו אור אלקי הכוסף לקרבנו להשי"ת שזה ג"כ מה שמבואר במאמר ויהי מקץ, וזכרון (ל"מ ח"א ב) שבכל יום יש בו מחשבה דיבור ומעשה לפי היום ולפי האדם ולפי המקום ומלביש לו בזאת המחשבה דיבור ומעשה שמזמין לו רמזים כדי לקרבו לעבודתו, ע"ש נמצא שכל הבריאה ממש נברא בשבילו כדי שיצליח לנצח ע"י שיתקרב לעבודתו וכפי ההתקרבות שיתקרב כן תהי' הצלחתו הנצחית, כי שורש הבריאה היא רחמנותו יתברך כי השי"ת מחמת רחמנותו ברא את העולם כי רצה לגלות רחמנותו ואם לא הי' בריאת העולם על מי הי' מראה רחמנותו וכמבואר במאמר בא אל פרעה (ל"מ ח"א סד, א) עיי"ש, והעיקר בשביל ישראל כמ"ש בראשית בשביל ישראל הנקראים ראשית וכנ"ל, כי השי"ת רצה להטיב מטובו לאחרים, וכדי שלא יהנה מנהמא דכסופא ניתן בו כח הבחירה דהינו לבחור בטוב ובעבודתו או בהיפוכו ח"ו והכח הזה נמצא בכל חלקי הבריאה כי בכל דבר אפשר להתבונן בו ולהשתמש בו לטובה ולחיים או להיפך ח"ו וכמ"ש (דברים ל) ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע וכו' העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך וכו' ובחרת בחיים, והאי "ובחרת בחיים" מכריז תמיד בכל עת בכל חלק מחלקי הבריאה ובכל מחשבה דיבור ומעשה שהשי"ת מזמין לו לטובתו מחמת רחמנותו ית'. ה. כי באמת כל אדם שזוכה להתעלות רואה בחוש איך שכל הבריאה כפופה תחתיו והיא נשמעת לו ועושה רצונו כי הממשלה ביד הצדיק לפעול פעולות כרצונו (לק"א סי' לד) כמו שדרשו חז"ל (מ"ק טז:) (שמואל ב כז) צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים, מאי קאמר, אמר ר' אבהו ה"ק צור ישראל אני מושל באדם, מי מושל בי צדיק שאני גוזר גזירה והוא מבטלה, ובשבילם נברא העולם כמ"ש חז"ל (דב"ר ה, יג) כל מה שגזר משה הסכים הקב"ה עמו, וקריעת הירדן ע"י כח וזכות יהושע בן נון כמבואר בס' יהושע (ד. ה), וגם בדורותינו האחרונים זכינו לצדיקים אמיתיים אשר כל הבריאה היתה משועבדת להם וכמ"ש הרב הקדוש מסדליקאב בספרו הקדוש דגל מחנה אפרים בפסוק (ברא' לב) כי במקלי עברתי את הירדן, ע"ד שסיפר אא"ז נ"ע זלה"ה (הוא הבעש"ט הקדוש) שפעם אחת עבר הנעסטער בלי שום שם רק הי' מניח חגורו ועבר עליו ואמר שבאמונה גדולה הוא שעבר עכ"ל, וכן אמרו בירושלמי (ר"ה פ"ג ה"ח) משה עירבב את המזלות, ולגבי יהושע כתיב (יהושע י, יב) אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' האמורי לפני בני ישראל ויאמר לעיני ישראל, שמש בגבעון דום, וירח בעמק אילון, וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו, והכל הי' בזכות יהושע כמ"ש חז"ל (עיין תענית כ. – ב"ר בראשית ה, ד), שזה בחי' משחז"ל (מדרש תנחומא הקדום והישן, סדר כא) החודש הזה לכם, לכם הוא מסור ואין אתם מסורים בידו, מעשה ברבי חייא הגדול שעלה הירח ערב ר"ה, והלכו הבהמין (פי' נהגי הבהמות) לאורו מהלך שלשה מילין, ראה אותו רבי חייא נטל צרורות ועפר והי' זורק-בו, אמר, למחר אנו מבקשים לחדשך ועלית לך עכשיו, מיד נבלע במקומו, למה שהוא ברשותו. כי האי "לכם" קאי על כל יהודי ויהודי כפשוטו וכמדרשו, כי כל מערכות השמים נתונים בידנו שזה בחי' מש"כ רבינו ז"ל (ל"מ ח"א רלב) בשעה שאומר הללו את ה' מן השמים וכו' הללוהו כל מלאכיו הללוהו כל צבאיו אזי האדם קורא לכולם ומצוה לכולם שיהללו את ה'. ומזה ראוי לאדם להתעורר לתפילה בכוונת הלב, מאחר שבתפילתו קורא לכל העולמות להללו ולשבחו יתברך, נמצא מבואר מדברי רבינו הנ"ל שמה שכ"א קורא למלאכים ולצבא השמים אין זה מליצה ואמירה בעלמא אלא מציאות שבתפילתנו אנו מצווים ושולטים על כל העולמות כ"א לפי דרגתו, נמצא שכל העולם נברא בשבילנו. ו. ז"ל: נמצא כשהעולם נברא בשבילי צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם, ולמלאות חסרון העולם, ולהתפלל בעבורם. עכ"ל. כי מחמת יראה ואהבה צריכים להשתדל בתיקון העולם, משל למה הדבר דומה למלך שבנה עיר ומדינה שלימה עבור בנו החביב לו, ותקנה ושכללה על מכונה והכניס עבורו שם עבדים ומשרתים שונים שישמשוהו בנאמנות וצוהו להתנהג בנחת עמם, שבודאי הבן מחמת הכרת הטוב (בחי' אהבה) ועכ"פ מחמת פחד לעבור על דברי אביו המלך (בחי' יראה) צריך להטיב עמם ולדאוג לכל הצטרכותם. וזה בחי' משחז"ל (קהלת רבה, פז) ראה את מעשה האלקים וגו' בשעה שברא הקב"ה את אדה"ר נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן. א"ל ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי וכמ"ש (ב"ר פ"ד י"ג) צריך אדם לשאול בשלום דבר שיש לו הנאה ממנו. נמצא שבעיקר מצד הכרת הטוב צריך לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם, ובפרט שעי"ז בעצמו שמעיין ודואג לתיקון העולם גורם שמחה למעלה כמב"פ (אות ב) שכשיש איזה צער ודין בעולם אזי בודאי נגרע משמחת הקב"ה כמ"ש (בראשית ו) ויתעצב אל לבו, ולהיפך כשמעשה הקב"ה כתיקונן וכסדרן אזי הקב"ה משמח בהם ומתענג בהם כמ"ש (תהלים קד) ישמח ה' במעשיו כמו בעל מלאכה שעושה איזה כלי והכלי הוא יפה אזי הוא מתענג בה, נמצא כשזוכה למלאות חסרון העולם באיזה בחינה גורם שמחה למעלה שזה בעצמו אות להכרת הטוב לה', כי באמת אנו בעולם הזה כאורחים כי ימינו כצל עובר ולא כצלו של דקל וכשם שאורח צריך להודות ולהכיר טובה לבעל האכסניא כמובן מאליו וכמ"ש חז"ל (ברכות נח.) אורח טוב מה הוא אומר, כמה טרחות טרח בעה"ב, וכל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי, ק"ו שאנו צריכים להודות להשי"ת שכביכול כמה טרחות טרח שברא עולמות כאלה והעמיד לרשותנו משרתים כאלה והכל בשבילנו. וכמ"ש חז"ל (תנחומא, שמות טז) שהאורח חייב בכבוד המארח יותר מכבוד אב ואם וילפינן לה מאלישע שאע"פ שזכה לקבל מאליהו רבו פי שנים בתחיית המתים לא הלך להחיות אביו ואמו אלא קרובי המארחים, נמצא שמצדנו בודאי שאנו חייבים לעשות כל מה שבידנו למלאות חסרון העולם ולתקנו, שזה ג"כ אפשר ללמוד ממשחז"ל (ברכות סג:) שמה שזכו המצריים שהתורה תכתוב עליהם (דברים כג) לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו, היינו כפשוטו מחמת ההכנסת אורחים, ואע"פ שלא קרבו את ישראל אלא לצורך לעצמן כמ"ש (בראשית מז) ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי, אעפ"כ עבור ההכנסת אורחים חייבים אנו להכיר להם תודה לנצח וכמ"ש חז"ל (פסחים קיח:) עתידה מצרים שתביא דורון למשיח, א"ל הקב"ה למשיח קבל מהם, אכסניא עשו לבני במצרים, נמצא שחשבון חיוב הכרת טובה הוא עמוק עמוק ומחייב הרבה אשרי המחזיק בו. ז. ועוד כי מכיון שהעולם נברא בשבילי צריך אני לדאוג לקיומו ע"י עשיית חסד עמו כי בלעדי החסד אין להעולם שום קיום כלל וכמ"ש חז"ל (אבות א) על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל הגמ"ח, וגם התורה הנ"ל בודאי שצריכה להיות תורה זכה עם כוונה נכונה בחי' תורה לשמה שעיקרה ג"כ עשיית חסד וכמ"ש חז"ל (סוכה מט:) תורה לשמה זו היא תורה של חסד, וגם עצמיותה של תורה היא כולה חסד כמ"ש חז"ל (סוטה יד.) תורה תחילתה גמ"ח וסופה גמ"ח, וכמ"ש (ילקוט תהלים סי' תתנט) צדקה וגמ"ח שקולים כנגד כל התורה כולה, וגם העבודה הנ"ל שהוא עבודת הקרבנות היא כולה חסד וכמ"ש חז"ל (סוכה נה:) א"ר יוחנן אוי להם לעובדי כוכבים שאבדו ואין יודעים מה שאבדו, בזמן שביהמ"ק קיים מזבח מכפר עליהם ועכשיו מי מכפר עליהם, ואמרו במ"א שאילו היו יודעים מה טובה עשו להם בהקרבת הקרבנות היו מעמידים שומרים לבל יגיע נזק לעבודת המקדש, שזה בחי' משחז"ל (אבות דר"ן ד) כל זמן שעבודת בית המקדש קיימת העולם מתברך על יושביו נמצא מבואר שעיקר קיום העולם הוא ע"י חסד שעושים עם העולם, שזה בחי' משחז"ל (ב"ר ח) גדולה גמ"ח שאלמלא היא לא הי' העולם נברא, והחסד הוא המקיימו בתדירות וכמ"ש חז"ל (אותיות דר"ע) אלמלא גמ"ח אין כל העולם מתקיים אפי' שעה אחת, ולפי המבואר בזוה"ק (בא, דף מב.) לעולם יראה אדם עצמו כאילו כל העולם כולו תלוי בו ועיקר העולם תלוי בעשיית החסד וכנ"ל וכמ"ש (פרקי דר"א פי"ב) על מידת גמ"ח העולם עומד, בודאי שחייב כ"א לעיין בכל עת בתיקון העולם ולהרבות בחסד כפי יכולתו. ח. כי באמת עיקר גדר האדם הוא ע"י עשיית חסד עם הבריות שזה גדר האדם שדרכו לגמול חסד משא"כ החי, כמבואר בדברי רבינו ז"ל במאמר ימי חנוכה (ל"מ ח"ב ב. ד) וע"כ החסידה לא זכתה להיות בין העופות הטהורות כמבואר בסדר שמיני (ויקרא יא) שאע"פ שעושה חסד במזונות, מ"מ אינה עושה חסד עם הנצרכים כ"א עם חברותיה כפרש"י שם, היינו שעושה חסד מסיבות אנוכיות בחי' שמור לי ואשמור לך, נמצא שכל חסדה עושה למען עצמה, משא"כ האדם הראוי לשמו שעושה חסד עם הנצרך כפי רצון הבורא ית"ש ללא חשבונות קטנוניים ואהבה עצמית, שזה יש לנו ללמוד שהאדם שאינו עושה חסד כנ"ל נוטל הנשמה מחסדו, כי הכל עושה למען עצמו, אם למען כבודו, אם למען שבבא היום יפרע חסדו, ואזי אין חסדו נקרא חסד, ואזי הוא אינו נקרא אדם באמת כ"א בשם המושאל, שזה בחי' משרז"ל (יבמות סא.) רשב"י אומר אתם קרויים אדם ואין העכו"ם קרויים אדם, וכן פסק הרמב"ם מהאי טעמא שאין גוי מטמא באוהל כי (במדבר יט) אדם כי ימות באוהל קאי רק אמי שנקרא אדם דהיינו ישראל (עיין רמב"ם ה' טומאת מת פ"א הי"ג, וה' אבל פ"ג ה"ז) ואע"פ שמרן הב"י כתב (יורה דעה סי' שעב ס"ב) שקברי עכו"ם נכון ליזהר הכהן מלילך עליהם, מ"מ כבר מבואר בשו"ת אבני נזר דרוב הראשונים ס"ל כהרמב"ם דהלכה כרשב"י בזה. וע"כ ג"כ אין חסדם נקרא בשם חסד כלל כמ"ש חז"ל (ב"ב י:) (משלי יד) וחסד לאומים חטאת, כל צדקה וחסד שאומות עכו"ם עושין חטא הוא להן שאינם עושין אלא להתגדל בו ולהתיהר בו ולחרף אותנו, וכמ"ש חז"ל (שבת לו:) כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמן וכו', וע"כ אינם ראויים ליקרא בשם "אדם" כלל – וזה בחי' מה שמבואר בהקד' הזוה"ק (ח"א דף ב, ג:) כמא דאינון בשתופא חדא וחס דא על דא ויהיב דא לדא וגמיל ליה טיבו, הכי אצטריך ב"נ לתתא למהוי עתירא ומסכנא בחבורא חדא, ולמיהב דא לדא, ולגמלאה טובא דא לדא וכו' וכו' ובג"כ נעשה אדם, כתיב הכא עשיה, וכתיב התם (רות ב) שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז ע"כ, כלומר מה התם צדקה וחסד אף כאן צדקה וחסד, כלומר נעשה אדם שיעשה חסד, כי זה תכלית כוונת בריאתו, וזהו עיקר גדר האדם. וע"כ כל זמן שאין ביכולתו להשפיע ולעשות תמיד צדקה וחסד חסר לו בגדר האדם. ט. כי באמת כל הברכות וההשפעות והטובות הבאים לעולם הם בזכות הבעלי החסד הגדולים העושים חסד עם כל הבריאה כולה שהם הת"ח הצדיקים העוסקים בתורה למען שמו יתברך שעי"ז קיום כל הבריאה כשאחז"ל (פסחים סח:) אלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנא' (ירמי' לו) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, וכל הברכות באים על ידי עוסקי התורה כמ"ש חז"ל (ב"ר מא, יב) מה עפר הארץ אינו מתברך אלא במים, אף ישראל אינן מתברכין אלא בזכות התורה הנמשלה למים, וכדאיתא (תדא"ר, יח) כל שולחן שאין ת"ח נהנה ממנו אינו מבורך, וכמ"ש (שם, כ) מי שיש לו ת"ח בתוך ביתו ומפרנסו עם בני ביתו ברכה נכנסת בתוך מעשה ידיו לעולם, כי התורה הוא שורש כל הברכות כמ"ש חז"ל (ב"ר ק. יג) הברכות הללו אימתי הם מגיעות לכם, משעה שתקבלו את התורה. כי התורה היא כולה חסד כמ"ש חז"ל (סוטה יד.) תורה תחילתה גמ"ח וסופה גמ"ח, וכל הטובה הבאה לעולם היא על ידה כמ"ש חז"ל (מס' סופרים, טז) התורה משמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית תקוה בזקנותו, וע"כ התורה בעצמה נקראת טובה כמ"ש חז"ל (ברכות מח:) טובה, זו תורה וכן הוא אומר (משלי ד') כי לקח טוב נתתי לכם, ועסק התורה הוא שורש ברכת הפרנסה כמ"ש חז"ל (שמ"ר ב, ו) ה' שמות יש לו (להר סיני) הר בשן, שכל מה שאוכל אדם בשינוי בזכות התורה שניתנה בהר, וכן הוא אומר (ויקרא כו) אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם (וכדפ' רש"י והוא מהתורת כהנים אם בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה). וע"י לימוד תוה"ק מקרבין את הגאולה כמ"ש חז"ל (סנהדרין צט:) כל העוסק בתורה לשמה מקרב את הגאולה שנא' (ישעי' נא) ולאמר לציון עמי אתה, (ובפרט ע"י עסק בלימודי יחידי הדורות, וביחוד כשעוסקים בספריהם על מנת ללמוד וללמד לשמור ולקיים שזה בחי מה דאיתא בזוה"ק (נשא, דף קכד:) בהאי חיבורא דאיהו ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא, וזה בחי' מה שרבינו ז"ל אמר במפורש (עיין חיי"מ מעלת תורתו סי' ז) שהספר הקדוש של הליקוטי מוהר"ן הוא אתחלתא דגאולה, ואמר מאחר שיצא בעולם אני חפץ מאד שילמדו אותו וכו'), כי באמת גם גאולה הראשונה היתה בזכות עסק התורה כמ"ש חז"ל (תדא"ז, יד) וכן מצינו באבותינו הראשונים שלא נגאלו ממצרים אלא מתוך ד"ת, ובזכות עסק התורה תהי' הגאולה האחרונה כמבואר (שם) אין ישראל נגאלין לא מתוך הצער ולא מתוך השעבוד ולא מתוך הטילטול ולא מתוך הדוחק ולא מתוך שאין להם מזונות אלא מתוך עשרה ב"א שהן יושבין זה אצל זה ויהי' כל אחד מהן קורא ושונה עם חבירו וקולם נשמע, ומכל הנ"ל וע"פ הכלל שקבלנו מרבותינו שהתורה נדרשת מכלל הן אתה שומע ג"כ הלאו, שע"י שאין עוסקים כראוי בתורה הגאולה נדחית ומתרחקת ח"ו שזה בחי' משחז"ל (זוהר חדש, בראשית) יומא משיחא לא יתאריך אלא על ביטול אורייתא, אבל ע"י מקבלי עול לימוד וקיום התורה ע"י דייקא תבוא הגאולה, אשרי להם. וע"י לימוד התורה ניצולים מהעכו"ם ושאר צוררים ומסטינים כמ"ש חז"ל (ב"ב ז:) שת"ח פטורים מלשלם עבור בניית חומה לשמירה כי תורתן משמרתן, ולפי גודל קדושת תורתן כן מתפשט אור זכותם גם לאחרים שזה בחי' משחז"ל (תדא"ר, י) מ' אלפים מישראל שנתקבצו ויצאו למלחמה ויש ביניהם זוג אחד של ת"ח דומה להם כאילו אחזו מגן ותריס וחרב פיפיות בידם, ואדרבא הם הם השומרים העיקרים של העיר. וכדאיתא בזוה"ק (ויצא, ועיין דף קנא.) אלין דמשתדלין באורייתא קרתא קדישא קיימא עלייהו ולא על גברין תקיפין דעלמא, וכדאיתא (שם) כל זמנא דחכימיא יחדון בה באורייתא לא יכול ס"מ בהו דהא כתיב הקול קול יעקב והידים ידי עשו וכו' ועל דא לא אצטריך אורייתא למפסק... וכדאמרינן (איכה רבתי, פתיחתא ב) א"ל אילין נטורי קרתא, אלין מחריבי קרתא, ומאן אינון נטורי קרתא, א"ל אלו סופרים ומשנים שהם הוגים ומשנים ומשמרים את התורה ביום ובלילה, וע"י עסק התורה אנו מתגברים על שונאינו כדאיתא בזוה"ק (בשלח, דף נח.) ר' חייא אמר ימינך ה' נאדרי בכח, דא אורייתא, וע"ד ימינך ה' תרעץ אויב דלית מלה בעלמא דיתבר חילהון דעמין עכו"ם בר בשעתא דישראל מתעסקין באורייתא, דכל זמן דישראל מתעסקין באורייתא ימינא אתתקף ואתבר חילא ותוקפא דעכו"ם וכו', שבאמת לעכו"ם מצד עצמן אין להם שום כח כלל ואין ביכולתם להרע לנו כלל, והכל כאשר לכל תלוי אך ורק בנו ובפרט בעסק תורתינו וכמ"ש חז"ל (איכה רבתי פת' ב) אימתי העכו"ם גוזרים גזירה וגזירתם מצלחת בשעה שישראל משליכין דברי תורה לארץ, כי להם בעצמן אין שום כח וכנ"ל. וזכות עסק התורה וכח קדושתה מגינים על כלל ישראל מכל הצרות וכמ"ש חז"ל (סוטה כא.) מה אור מגין לעולם אף תורה מגינה לעולם וכמ"ש (סנהדרין צח:) כל העוסק בתורה לשמה מגין על כל העולם כולו. כי כל העולם ומלואו וכל העולמות כולם נבראו וקיימים בזכות התורה וכמ"ש חז"ל (ב"ר א, יד) העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה, וכדאיתא בזוה"ק (תרומה, קסא.) קב"ה הוה מסתכל באורייתא וברא עלמא וכו' כיון דאתברי עלמא כל מלה ומלה לא הוה מתקיים עד דסליק ברעותא למברי אדם דיהי משתדל באורייתא ובגינה אתקיים עלמא, השתא כל מאן דאסתכל בה באורייתא ואשתדל בה כביכול הוא מקיים כל עלמא, אשתכח דעובדא וקיומא דכל עלמא אורייתא איהי, כי עסק התורה היתה שורש כוונת הבריאה כמ"ש חז"ל (סנהדרין צט:) אדם לעמל יולד, ועדיין איני יודע אם לעמל התורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר לא ימוש ספר תורה הזה מפיך, הוי אומר לעמל התורה נברא. – ועל ידה קיום ישראל וקיום כל העולם כמ"ש חז"ל (דב"ר ח, ו) אלמלא התורה כבר הי' העולם חוזר לתוהו ובוהו. וכמ"ש (שהש"ר ב, ו) בזכות התורה ולומדיה ינצל העולם. וכן קיום כלל ישראל בכל הדורות הוה בזכות הוגי התורה כמ"ש חז"ל (תדא"ר ל) מה אוהל זה א"א להתקיים בלא יתידות ובלא מיתרים, כך ישראל א"א להתקיים בלא תלמידי חכמים. וידיעה זו אע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי ומושרשת בלב כל ישראל כמ"ש חז"ל (שמו"ר יז, ב) אמרו ישראל אנו יודעים כוחה של תורה לפיכך אין אנו זזין מהקב"ה ותורתו. נמצא מבואר שכל הברכות והישועות וההצלחות בגשמיות ורוחניות באים ע"י עסק התורה, ונמצא מבואר שהת"ח העוסקים בה בתדירות הם הם גדולי הבעלי חסד המשפיעים ודואגים לתיקון העולם, כי באמת בשבילם ובזכותם נברא העולם וע"כ עליהם מוטל חובת הדאגה לתיקון העולם וכמב"פ, והם הם גורמים הטובה הבאה לעולם והם הם הדואגים לכלי שיחזיק את הטובה והברכה שע"י נשפע, כי עיקר כלי המחזיק הנ"ל הוא השלום וכמ"ש חז"ל (עוקצין פ"ז מי"ב) אמר ר' שמעון בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שזה בחי' משחז"ל (סנהדרין צח:) כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה. וכמ"ש (ברכות סד.) ת"ח מרבים שלום בעולם נמצא שכל החסדים על ידם, וע"כ בודאי שחובת כל העולם שאינם עוסקים בתורה יומם ולילה כמותם לעודדם ולהחזיקם למען לא תתבטל מלאכתם מלאכת הקודש שכל העולם כולו נהנה ממנה, ועי"ז בעצמו יתרבה ברכת ה' כלפיהם שזה בחי' משחז"ל (שהש"ר ו, יז) כל מה שישראל נגזזים מעמלם ונותנים לעמלי תורה בעוה"ז לטובתם הם נגזזים, ומרבים להם עושר בעוה"ז ושכר טוב לעוה"ב, וזה בחי' משחז"ל (קה"ר יא, א) אם ביקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמילי תורה. י. ז"ל: צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם, ע"כ. וכיון שעיקר תיקון העולם הוא כשעוסקים בתורה הקדושה וכנ"ל, שעל ידה יודעים מהו רצונו יתברך, ומה ה' דורש מבריותיו לטובתם, כי גדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה (קדושין מ:), וא"א לעשות רצונו כ"א ע"י שיודעים מהו רצונו, וא"א לידע מהו רצונו כ"א שמשמשים ת"ח צדיקי אמת וכמ"ש חז"ל (ברכות מז:) קרא ושנה ולא שימש ת"ח הרי זה עם הארץ, כי רק הם יודעים בכלליות ובפרטיות מהו רצונו יתברך וכמ"ש חז"ל (מכות כב:) כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבא וכו' וכו' הוא בכל הדברים שאין יודעים כוונת רצונו למעשה כ"א הצדיקים האמיתיים המוסרים כל גופם ונפשם ומאודם כדי להשיג רצונו יתברך, וע"כ חוב גדול מוטל על כאו"א לשמשם ולגלות דעתם הקדוש, כי פרסום דעתם הקדוש הוא הוא פרסום אלקותו יתברך בעולם וזהו עיקר כבודו יתברך כי אין מלך בלא עם, כי עיקר התגלות כבודו נעשה ע"י שמקרבים נפשות שהיו רחוקים ממנו ית' לעבודתו ית' וכדאיתא בזוה"ק (יתרו, דף סט.) כד אתי יתרו ואמר כי עתה ידעתי כדין יתייקר ויתעלה שמו יתברך עילא ותתא. כי זוהי היתה עיקר כוונת הבריאה ליישב את העולם כמ"ש (ישעיה מה) לא לתוהו בראה לשבת יצרה שיהי' העולם ממולא מבני אדם, היינו מבני דעה שיודעים שיש אלוק קדמון עיקרא ושרשא דכל עלמין והוא מקיימם ומחיי' אותם, ורק אותו אנו חייבים לעבוד, ומי שאין לו הדעת הזה אינו נחשב לאדם כלל וכמבואר בדברי רבינו ז"ל (ל"מ ח"ב ז. ד) במאמר כי מרחמם ינהגם, שכמו שהאדם מצווה להעמיד בנים בעולם בשביל קיום העולם, כן הוא מצווה להכניס דעת ויראת שמים בבניו ובתלמידים כי זה עיקר המצוה שמצווה להעמיד תולדות ממין בני אדם דווקא ולא מין בהמות וחיות בדמות אדם וכו' עיי"ש נמצא מבואר שעיקר החסד ועיקר תיקון העולם הוא כשמקרבים ב"א לעבודתו ית', שזו עיקר הרחמנות והחסד, ומי שעוסק בזה הקב"ה מבטל כל הגזירות בזכותו אפי' אחר הגזר דין וכמ"ש חז"ל (ב"מ פה.) המלמד לבן עם הארץ תורה אפי' הקב"ה גוזר גזירה מבטלו בשבילו שנא' אם תוציא יקר מזולל כפי תהי', וע"כ מצינו אצל אברהם אבינו עמוד החסד בחי' (מיכה ז) חסד לאברהם, שאע"פ שעסק בכל אופני החסד, וע"כ השתדל בהצלת לוט מיד המלכים, והתפלל עבור הצלת אנשי סדום, מ"מ עיקר מגמתו היתה לקרב בני אדם לעבודתו יתברך, וע"כ בעסקו בשאר מילי דחסד פניו היו מועדות לקרבם להשי"ת, שזה בחי' משחז"ל (ב"ר מט, ז) משהיו אוכלים ושותים, אמר להם ברכו אמרו לו מה נאמר, אמר להם אמרו, ברוך אל עולם שאכלנו משלו, אם מקבל עליו וברך הי' אוכל ושותה והולך לו, ואם לא הי' מקבל עליו לברך, הי' אברהם אומר לו, תן מה שעליך עבור דמי הסעודה וכו' עיי"ש. נמצא מבואר שכל עיקר כוונת אברהם אבינו בעסקו בהכנסת אורחים היתה כדי להכניס בהם דעת דקדושה להודיע שיש מנהיג לבירה, כי אברהם אבינו הי' עוסק ביותר בזה כמ"ש (בראשית יב) ואת הנפש אשר עשו בחרן, שאברהם הי' מגייר גרים כדפרש"י וכמ"ש חז"ל (ב"ר לט, כא) שזה בחי' התחבולות השונות שהשתמש בהם א"א כדי לקרב ב"א תחת כנפי השכינה כמבואר בחיי"מ (ענין המחלוקת שעליו, ד), וזה הלימוד והעסק הקדוש מסר לדורותיו ממשיכי דרכו כמ"ש (ברא' לא) וישב יעקב בארץ מגורי אביו וכמ"ש חז"ל (ב"ר פ"ד,ד) מלמד יצחק גייר גרים, וכמ"ש אצל יעקב (שם לה) ויאמר יעקב אל ביתו ולאשר עמו, היינו הגרים, הסירו אלהי הנכר, כמבואר בדברי רבינו ז"ל במאמר היכל הקודש (ח"א נט. ה). יע"כ כיון שקירוב רחוקים זהו עיקר תיקון העולם כל אחד חייב להשתדל בזה וכדאיתא בזוה"ק (תרומה, דף קכט.) אלמלי הוו ידעי בני נשא כמה תועלתא וזכו זוכים ע"י שמקרבים ב"א לעבודתו הוו אזלו אבתרייהו ורדפי לון כמאן דרדיף בתר חיין, וכדאיתא (שם, קכח:) ההוא זכאה בעי למרדף בתר חייבא ולמקני ליה באגר שלים, וק"ו מי שכוחו יפה בזה שצריך לעסוק בעבודה הקדושה הזאת בכפלי כפליים להגדיל מלכות שמים ולהאדירה, ומכלל החיוב והזכות נשמע ממילא גודל הפגם במי שצריך לעסוק בזה ואינו עוסק, וכעין משחז"ל (ש"ר משפטים, ל, יג) ואיש תרומות יהרסנה, זה חכם שהוא יודע הלכות ומדרשות ואגדות, ויתום ואלמנה הולכים אצלו שיעשה דין ביניהם והוא אומר להם עסוק אני במשנתי, איני פנוי, ואמר לו האלקים מעלה אני עליך כאילו החרבת את העולם לכך נאמר ואיש תרומות יהרסנה, - ואם על עסקי ממונות כך על עסקי נפשות עאכו"כ, וזהו ממש בגדר (ויקרא יט) לא תעמוד על דם רעך. וכמ"ש חז"ל בתדא"ר שהת"ח שבדור פלגש בגבעה הם היו האשמים על מה שהתרחש, כי הי' מוטל עליהם ללכת מעיר לעיר ומכפר לכפר להפיץ ולגלות רצונו יתברך ואור תורתו ודרכיו הקדושים, ואם הי' קשה עליהם ההליכה היו צריכים לקשור שלשלאות של ברזל במתניהם וללכת, היינו לחפש כל מיני תחבולות ומצדקי שיוכלו כן לעסוק בקירוב בני אדם לעבודתו יתברך, אשרי מי שעוסק בזה. יא. ז"ל: ולהתפלל בעבורם. עכ"ל. כי בודאי צריכים להשתדל בטובת העולם הן במעשה לעשות כל מה שבכוחו לעשות לטובתן, הן בתפילה, ואדרבא בד בבד עם המעשה עיקר השתדלות צריך להיות בתפילה דייקא, כי הכל מאתו ית', והתפילה מועלת תמיד. והתפילה לצורך ולטובת העולם אינה ענין ומעלה גרידא כ"א חובה גדולה וכדאיתא בספר המדות (תפילה, ס) מי שאינו מתפלל על צרת ישראל נקרא חוטא, שזה בחי' מה שמצינו בצדיקים שהיו מתפללים במסירות נפש עבור דורם כמו שמצינו אצל אברהם אבינו שהי' מתפלל וחוזר ומתפלל וטוען לפני השי"ת להציל אפי' אנשי סדום, וזה בחי' מה שמצינו אצל משה רבינו שמסר נפשו ממש עבור ישראל וכמ"ש (שמות לב) אם לא תשא חטאתם מחני נא מספרך אשר כתבת, וזה בחי' משחז"ל (סוטה מט.) אלמלא תפילתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב ואלמלא תפילתו של חבקוק היו ב' ת"ח מתכסין בטלית א' ועוסקים בתורה, וע"כ כל שבידו להתפלל ואינו מתפלל חוץ מזה שהרבה פעמים עובר על (ויקרא יט) לא תעמוד על דם רעך לבסוף נענש, שזה בחי' מה דאית בזוה"ק (ס"ת, השמטות בראשית, דף רנד:) מה השיב הקב"ה לנח כשיצא מן התיבה וראה את העולם חרב והתחיל לבכות לפניו ואמר רבש"ע נקראת רחום הי' לך לרחם על בריותיך וכו' השיבו הקב"ה ואמר רעיא שטיא השתא אמרת דא וכו' וכען דאתאביד עלמא פתחת פומך למללא קדמי בעיין ותחתונים, וכמ"ש חז"ל (ב"ב צא:) מפני מה נענשו אבימלך ובניו שהי' להם לבקש רחמים על דורן ולא ביקשו, וכל אדם צריך וחייב להאמין שהוא ראוי להתפלל עבור הכלל והקב"ה מתאווה לתפילתו וכמ"ש חז"ל (מכילתא דרשב"י משפטים, כב) מנין שלא יאמר אדם איני כדאי להתפלל על ביהמ"ק ועל ארץ ישראל, ת"ל שמוע אשמע צעקתו, וכדאיתא במדרש (תנחומא, ואתחנן, ד) אין הקב"ה פוסל תפילה כל בריה, וע"כ אשרי החוגר מתניו ללמד זכות על ישראל בתפילתו ולהתפלל תמיד עבור צרתם והצטרכיותם בגשמיות ורוחניות שעי"ז יזכה שהתשועה תבא על ידו אכי"ר (עיין ס' המדות תפילה, יט) (ועיין ש"ר לח, ד). התורות והמאמרים שבספריו הק' הם כלליות וכל מה שאתה ממשמש בהם אתה מוצא בהם טעם נפלא וחדש ומתוק לחיך ומאיר עינים מאד. (חיי מוהר"ן – מעלת תורתו וספה"ק) פ"א היה משבח את הספר שלו מאד ואמר שיכולין להיות נעשה בעל תשובה גמור ע"י לימוד הספר שלו וכו', ואמר שיהיו בני אדם שילמדו ויתפללו ע"י הספר הזה (חיי מוהר"ן – מעלת תורתו וספה"ק)
שתפו לזיכוי הרבים

Spread the word. Share this post!

Leave Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

בקרו גם ב : ברסלב | תיקון הכללי | פרשת השבוע | תפילת הדרך | ברכת המזון | אמירת קדיש