הרני מוכן ומזומן לקבלת התורה

שתפו לזיכוי הרבים
בחסדי שמים זכינו לשמוח עם התורה, וגם זכיתי ללמוד הרבה ביום הקדוש הזה . וידוע שעיקר הלימוד הוא הלימוד המביא לידי מעשה, וגם ידוע ה-יהי רצון לגילוי דעת שמקורו כמדומני בשל"ה הקדוש לומר בכל יום לפני תחילת הלימוד של אותו היום "הריני רוצה ללמוד כדי שיביאני לידי מעשה ולידי מידות ישרות ולידי ידיעת התורה. והריני עושה לשם יחוד קב"ה ושכינתיה ע"י ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל" (וכידוע לך נוסח זה תלוי אצלי בדופן הארון זה יותר מעשר שנים), וגם בילדותי הייתי רגיל לאמרו לפני הלימוד והוא ועוד בקשות מופיע בתחילת המשניות יכין ובועז דפו"י, וע"כ היו צדיקים שהשאירו צואה וכן הנהיגו בכמה מדינות ללמוד קודם כל שיהי' בקי במסכתות: ברכות, שבת, כתובות, חולין, עבודה זרה, נידה [ואח"כ הוסיפו סדר מועד ומס' מקואות]. ורק אח"כ סדר נשים ונזיקין, ואח"כ קדשים טהרות. ובארץ ישראל כמובן שהיו מוסיפים סדר זרעים. ואגב סדר זרעים ידוע שהצדיקים למדו כל התורה הקדושה בצורה פנימית יותר, כההיא עובדא של היהודי הקדוש ה"ה רבי יעקב יצחק מפשיסחא ז"ל פגש את הצדיק מלובלין ה"ה רבי יעקב יצחק הורוויץ מלובלין ז"ל שנתן הסכמה על ספר רבינו ז"ל הליקוטי מוהר"ן והיא נדפסה בתחילת הספר, ומצאו לרב מלובלין מתאנח ומצטער, והיהודי הק' שאלו מה זה ועל מה זה, וענהו שחושש שעבר על הלאו "השמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך" שכנראה ששכחו רגע אחת בהיסח הדעת, וניחמו וחיזקו היהודי באומרו הלא קיי"ל (מס' פאה פו' מו') העומר שיש בו סאתיים ושכחו - אינו שכחה, אע"פ שבמציאות שכחו הואיל ועתיד לזכרו לאחר זמן, וה"ה הלא רבינו עומד כל הזמן ליזכר בה', וא"כ אין כאן דין שיכחה, ענו הרב מולבלין "החייתני". והנה מה טוב ומה נעים שלפני עשיית ומצוה לדבר שבקדושה להזמין את גופו בדיבור לקדושה שעומד להתעסק בקדשים, כגון לפני לימוד התורה הקדושה ולפני התפילה וההתבודדות יאמר בפה מלא "הריני מכין ומזמין את פי להתפלל ולהודות ולהלל לבוראי" או "הריני מכין ומזמן את פי ללמוד תורת ה' ולעשות נחת רוח לפניו יתברך", וכן כשהולך לבית הכנסת או לבית המדרש או למקווה יאמר "הריני מכין ומזמין רגלי ללכת עכשיו לעשות רצון קוני", וכן באוזניו, עיניו, וכל גופו. וכן טוב לומר "לשם יחוד" לפני עשית כל מצוה ודבר שבקדושה, וכמו שרבינו הקדוש הי' עושה אפילו בילדותו קודם כל פרוטה ופרוטה שהי' נותן לצדקה. וכל ההנהגות הקדושות הנ"ל יש להם שורש בזוה"ק ובשל"ה הק' והם מועילים מאד לקדושה, הן לזכך הגוף, הן לטהר המחשבה והנשמה ע"י הוצאת הרצונות וההזמנות הנ"ל בפה מלא. והנה שמחת תורה בעיקרה היא שמחת סיום, כמו סיום מסכת, סיום ש"ס, ואשרי מי שלומד כל שנה ושנה התורה הקדושה פרשה פרשה סידרה סידרה, כל שבוע ושבוע עם פרש"י כמו שאתה עושה עם התלמידים בישיבה, אשריך וטוב לך. ומסתמא הנך לומד לעצמך גם ביומי דפגרי וכיוצא אף שאינך מלמד לתלמידים, וגם מה טוב ומה נעים אם תוסיף כל שנה איזה לימוד או לימודים, כגון פי' הרמב"ן, נועם אלימלך וכו' לפרשת השבוע. והנה סוף מעשה במחשבה תחילה, כמובא שגם בסוף לסיום התורה מחשבת עם קדוש לתחילה, דהיינו להתחיל בחשק חדש ונמרץ המחזור החדש של לימוד התוה"ק, וזו ג"כ הזדמנות לקפוץ ולהתחיל עוד לימודים קדושים. והעיקר לראות שיהי' לדבר קיום, כי להתחיל הרבה התחילו על אף שכל ההתחלות קשות, מ"מ עיקר החכמה הוא להמשיך ולסיים שע"ז מתגבר היצר עוד יותר ועוד יותר וכידוע מדברי מוהרנ"ת ז"ל. ויהי רצון שנזכה להתחדש בעת התחדשות וכמו שהכריז רבינו ז"ל אלט טאר מען נישט זיין, נאר יונג און פריש בברכת התורה שמעון יוסף הכהן ויזנפלד
שתפו לזיכוי הרבים

כתוב/כתבי תגובה