בס"ד

לכבוד… אחדשה"ט! בעזר ה' אכתוב לך משהו, הקשור לפרשת השבוע.

וזהו (שמות כא, א) "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם".

  גדולה התוכחה, שבה האדם מוכיח בראיות אותות ומופתים בדברים המתיישבים על הלב, את חבירו הטועה ותועה בדרך.

ואמר רבינו הקדוש ז"ל (לקוטי מוהר"ן ח"ב סי' ח, אות א) שאע"פ שתוכחה היא דבר גדול, ומוטל על כל אחד מישראל להוכיח את חבירו, כשרואה בו שאינו מתנהג כשורה, כמו שכתוב (ויקרא יט) הוכח תוכיח את עמיתך, אעפ"כ לאו כל אדם ראוי להוכיח, כמו שאמר רבי עקיבא (ערכין טז, ב) תמה אני אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח. ואם רבי עקיבא אמר זאת בדורו, כל שכן בדור הזה של עכשיו.

כי כשהמוכיח אינו ראוי להוכיח, אזי לא די שאינו מועיל בתוכחתו, אף גם הוא מבאיש ריח של הנשמות השומעים תוכחתו, כי ע"י תוכחתו הוא מעורר הריח רע של המעשים רעים ומידות רעות של האנשים שהוא מוכיחם, כמו כשמונח איזה דבר שיש לו ריח שאינו טוב, כל זמן שאין מזיזים אותו הדבר – אין מרגישים הריח רע, אבל כשמתחילים להזיז את הדבר – ע"ש כל דבריו המתוקים. שפתיים יושק.

אבל אע"פ שצריכים ליזהר מאד מאד בצורת התוכחה, ובעיתוי התוכחה, ובמעמד התוכחה, וכו', אעפ"כ תוכחה היא חיוב דאורייתא, ומי שמוטל עליו חוב זה לא יכול להתחמק ממנו.

ובפרט ראש המשפחה, כשרואה ח"ו בנו או בתו, או אשתו, שלא מתנהגים ע"פ רצון ה' ורצון צדיקיו, וסרים מן הדרך הישרה-אינו יכול להעלים עיינים. ואמרו חז"ל (שבת קיט: ) לא חרבה ירושלים אלא.. גם לא הוכיחו זה את זה. ואמר רבינו ז"ל (ס' המידות, תוכחה ט) מי שיודע להזהיר ואינו מזהיר- גם חבירו מידו נענש [צ"ל גם דם חבירו מידו נדרש].

ואמר עוד (שם, יב) ע"י תוכחה שתוכיח תנוח בקבר בלא צער גיהנום ותזכה לגן עדן.

ואמרו חז"ל (סנהדרין קג.) בצדקיהו כתיב (מלכים ב, כד-יט) ויעש הרע בעיני ה' – שהיה בידו למחות, ולא מיחה, ואמר רבינו ז"ל (שם, מריבה צב) מי שיש בידו למחות ברשעים ולא מוחה- כאילו הוא עושה הרע, ואמרו חז"ל (שבת נו.) כל שאפשר לו למחות ולא מיחה – הוא נתפס ונענש עליהם. ואמרו (תנחומא משפטים. ז) מאן דלא מוכח-מתפיס בההוא עוון.

נחזור לראשונות, שבודאי ראש המשפחה – אינו רשאי להעלים עין ממה שנעשה אצל בניו וכו', והרב מתלמידיו, וקהילתו, וכו', ואמרו חז"ל (ילקוט שמעוני משלי תתקן) (משלי יג-כד) חושך שבטו שונא בנו, וכי יש אדם ששונא בנו? אלא מתוך שאינו מוכיחו על התורה והחכמה ודרך ארץ – עתיד לשנאהו, אבל אם מוכיחו – נעשה אוהבו. ואמרו (ב"ר נד, ג) כל אהבה שאין עמה תוכחה – אינה אהבה ואמרו (שמות רבא א,א) כל המייסר את בנו- מוסיף הבן אהבה על אביו, והוא מכבדו. [והיינו כנ"ל כשיודע להוכיח כראוי באופן שיתקבלו דבריו], וכמ"ש (תנא דבי אליהו ג) היודע להוכיח ומוכיח את הרבים – הרי הוא עושה קורת רוח לפני קונו שנא' (משלי כד,כה) ולמוכיחים ינעם, ועליהם תבוא ברכת  טוב.

והנה בכלל התוכחה, שלפעמים צריך להראות כאילו הוא כועס, ולדבר ולהתנהג בהקפדה כאילו כועס וכנ"ל [אע"פ שבאמת אסור לכעוס בשום אופן ואכמ"ל], וזה בחי' "ואלה המשפטים" [שהם ההקפדות והדיבורים קשים, וכמ"ש (מ"ב כה, ו) וידברו אתו משפט, וכמ"ש (ירמיה ד, יב) גם אני אדבר משפטים אותם], "אשר תשים לפניהם", היינו שלפניהם – צריך להצטייר כך, אבל באמת אל יקפיד ואל יכעוס, אלא ירחם.

בברכת התורה וכטו"ס 

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

בס"ד

לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת ה' אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע 

"וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו". (שמות יח-א).

ואיתא בזוהר הקדוש (יתרו, דף סח ע"א) וכי יתרו שמע, וכל עלמא לא שמעו, והא כתיב (שמות טו) שמעו עמים ירגזון? אלא כל עלמא שמעו ולא אתברו והאי שמע. (כלומר הפנים) ע"כ. (ועיין בשי עולמות גליון 4).

והנה לכאורה תמוה הדבר, למה צריך כאן הפסוק, להזכיר "כהן מדין, חותן משה" שהוא מיותר לכאורה, והכי הוה ליה למימר "וישמע יתרו את כל אשר עשה אלקים", אלא ללמדך שמה שזכה יתרו לשמוע [ולהבין משמעות המאורעות] ולהפנים [ולבא ולהתגייר] הוא בגלל שהתקרב למשה רבינו, כי המתקרב לצדיק מבין הכל באופן שונה, מרדידות העולם גולם, ואע"פ שהיה כהן מדין, מ"מ ע"י שזכה להיות חותן משה ולהתקרב אליו, עי"ז וישמע יתרו את כל אשר עשה אלקים. כי העיקר והיסוד שהכל תלוי בו, הוא להתקרב ולקשר את עצמו  לצדיק שבדור, ולקבל דבריו על כל אשר יאומר כי הוא זה דבר קטן ודבר גדול.

ולבלי לנטות חס ושלום מדבריו ימין ושמאל, ולסלק דעתו כאילו אין לו שום שכל בלעדי אשר יקבל מהצדיק והרב שבדור. כמבואר כ"ז ויותר מזה בלקוטי מוהר"ן (קמא, סי' קכג). עוד מבואר בדברי רבינו ז"ל (שם, מאמר ואלה המשפטים סי' ז, אות ג) שעל ידי התקרבות לצדיקים והליכת בדרך עצתם, על ידי זה נחקק בו אמת, ועל ידי זה זוכה לאמונה, וארץ ישראל, וניסים וכו'.

עוד מבואר (שם אות ה) שקודם שמקורב לצדיק – אזי הוא בבחינת (ישעיה ו-') השמן לב העם הזה, ואזניו הַכבֵד, ועיניו הָשַע, פן יראה בעיניו, ובאזניו ישמע, ולבבו יבין, ושב ורפא לו.היינו שלבו אטום ואזניו סתומים, ועיניו עורים מלראות האמת ולהתעורר בתשובה, אבל כשמדבק את עצמו לצדיקים ומקבל מהם עצות, אזי נפתח לבבו ועיניו ואזניו, ורואה ושומע ומבין האמת וזוכה לתשובה, ע"ש. עוד מבואר בלקוטי מוהר"ן (מאמר אלה המשפטים בתרא, סימן י') שעל ידי התקרבות לצדיקים מבטלים הגאוה – וזוכים לאֶמונָה שלימה, ולשמחה גדולה, ולהמתקת הדינים, לחכמה וחיים ואריכות ימים, ולהשגת התורה בניגלה ובנסתר.

עוד מבואר בדברי רבינו ז"ל (שם, מאמר ויהי הם מריקים שקיהם, סימן יז) שיראה ואהבה אי אפשר לקבל כי אם על ידי צדיקי הדור. וכשנחשך אצל אחד היראה והאהבה, זהו מחמת שנחשך אצלו אור הצדיק. ואף שבאמת אור הצדיק מאיר בכל העולמות, מכל שכן בעולם הזה, אף על פי כן אצלו אינו מאיר כלל מגודל החושך שלו.

ואף שהוא אצל הצדיק ויושב אצלו – אינו יכול לטעום ולהבין ולראות אורו הגדול שעל ידו יבוא לתכלית הטוב הנצחי.

וכל זה מחמת המעשים הרעים שלו, שעל ידי זה נחשך שכלו בכסילות, דהיינו דעות נפסדות, והוא נדמה בעיניו שהוא חכם [וכמ"ש (משלי כו, יב) ראיתי איש חכם בעיניו – תקוה לכסיל מִמֶנוּ] ונופלים לו קושיאות על הצדיק האמת, אבל כל אלו הדעות נפסדות והקושיאות והחכמות המדומות – הם כולם שטות וכסילות גמור.

שמחמת עכירת המעשים נחשך שכלו בכסילות ועי"ז נתחשך אצלו אור הצדיק, ומחמת זה, אין לו יראה ואהבה. כנ"ל. ועוד מבואר (במאמר בראשית ברא.אב ובן,בסימן כב  על פ"ה דספרא דצניעותא) שאי אפשר לבוא לאמונה שלימה, שהוא עיקר הכל.

והוא כלליות הקדושה, כי אם על ידי התקרבות והתקשרות לצדיקי אמת, כי כל עיקר אמונת ישראל ממשיכים הם להדור.

ויהי רצון שנזכה להתקרב ולהתקשר ולהבטל ביטול גמור לרבינו הקדוש זצ"ל.

בברכת התורה וכטו"ס 

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

 

בס"ד

לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת ה' אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע.

(שמות יד, לא) "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, וייראו העם את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

כי להאמין במשה עבדו, הוא היסוד הגדול שהכל תלוי בו, דהיינו "אמונת חכמים", שאחרי שיתבררו לנו מעל לכל ספק בצידקות צדיקי אמת, אנחנו יודעים שכל מה שהם עושים ומצווים – הוא הכל רצון ה'.

ובכלל הנ"ל מה שאמרו חז"ל (עירובין כא: ) על הפסוק ( קהלת יב-יב ) ויותר מהמה בני הזהר, -הזהר יותר בדברי סופרים מבדברי תורה.

שדברי תורה הם עשה ולא תעשה, והעובר על דברי חכמים חייב מיתה, ואם תאמר ותתפלא איך יתכן, שדברי חכמים יהיו חמורים מדבר ה' ממש? ע"ז ביאר הגאון האדיר המהר"ל מפראג (מסבי רבינו ז"ל בספרו באר הגולה (באר ראשון), שהחוטא בדברי תורה – הוא בסתמא, משום שתקפו יצרו, אבל הוא מודה ומאמין בעצם האיסור. מה שאין כן הפוקר באיסור דרבנן, יתכן מאד שיעבור עליו אפילו בלי אונס היצר הרע לעצם העבירה.

אלא משום שמזלזל בתוקף סמכות החכמים, והרי זה עוון פלילי, והריסת כל יסוד היהדות. ובכלל הנ"ל מה שכתוב בתורה (דברים יז) לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. שהשי"ת האציל סמכות ותוקף אדיר לדברי החכמים, שמותר (וחובה עליהם) לגדור ולגזור ולתקן, גדרים וגזירות ותקנות, לשעה ולדורות, לצורך קיום התורה, אע"פ שלא כל מוחא סביל ומבין עומק הצורך, ועומק כוונתם. ותועלתם. – ובכלל הנ"ל מה שמצאו בדמשק כתב יד מהרח"ו זצ"ל שדאורייתא – בזעיר אנפין, ודרבנן – באבא ואימא עילאין, שמהאי טעמא – יש בחינות עליונות ביום טוב שני, מה שאין ביו"ט ראשון.- ובכלל הנ"ל מה שאמרו חז"ל (ירושלמי הוריות פ"א ה"א) שנצטוינו לשמוע לדברי חכמים אפילו אומרים לנו על ימין שהוא שמאל, ועל שמאל שהוא ימין, וכמ"ש (דברים יז) לא תסור מכל אשר יגידו לך ימין ושמאל.- וכמבואר בלקוטי מוהר"ן (קמא סי' נז) שהכלל והעיקר שיהי' לו אמונת חכמים ולהזהר בכבודם ולירא מהם מאד. ואף אם נדמה לו שהם עושים חס ושלום כנגד התורה-הוא צריך להאמין שבודאי הם עושים נכונה על פי התורה.

כי התורה נמסרה לחכמי הדור לדרשה כפי מה שהם יודעים, על כן צריך להשליך שכלו ודעתו רק לסמוך עליהם, ומבואר עוד שם (בסימן נח) שע"י אמונת חכמים נזדכך המוח וזוכה לשכל ישר, ועי"ז יזכה להוציא ולקבל מכל מה שלומד בתורה, משפטי אמת, דהיינו הנהגות ישרות לעבודתו יתברך, שידע איך להתנהג בכל דבר, הוא והתלויים בו, אבל כשפוגם באמונת חכמים- הוא נידון ביגיעות בשר, דהיינו במותרות עשנים סרוחים שעולים אל המוח, ומערבבים ומבלבלים מוחו ודעתו, ואזי אינו יכול להוציא מלימודו משפטי אמת והנהגות אמיתיות, אדרבא הוא מוציא דברים הפוכים עיי"ש, כי ע"י פגם אמונת חכמים נעשה לבו מטונף כמו בית הכסא, וע"כ עצותיו הם עצות נבערות ומבואר עוד בלקוטי מוהר"ן (סי' קכג) שהעיקר והיסוד שהכל תלוי [הוא] לקשר [את] עצמו להצדיק שבדור, ולקבל דבריו על כל מה שיאומר כי הוא זה, דבר קטן ודבר גדול, ולבלי לנטות חס ושלום מדבריו ימין ושמאל כמ"ש חז"ל (ספרי פ' שופטים) אפילו אמר לך על ימין שמאל וכו', ולהשליך מאתו כל החכמות, ולסלק דעתו כאילו אין לו שום שכל בלעדי מה שיקבל מהצדיק והרב שבדור, וכל זמן שנשאר אצלו שום שכל עצמי, אינו בשלימות. ואינו מקושר להצדיק.

ויהי רצון שנזכה לאמונת חכמים בשלימות ובפשיטות.

 

בברכת התורה וכטו"ס
שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

בס"ד

לכבוד… אחדשה"ט! בעזהי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע.

(שמות י-א) "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה".

כי על אדם מוטלת מטלות ואתגרים שעליו להתמודד עמם.

וזה חלק מהנסיון והשיפשוף שצריכים לעבור בעולם הזה, ולא לחינם נשלחים ענינים אלו מן השמים, אלא יש בהם כוונה עמוקה וגם רוצים לראות איך אנחנו מתמודדים עמם, ויש מהם שיש בהם נסיונות באמונה ובטחון, כגון בעניני פרנסה וממון, או רפואה וישועה.

ויש מהם שיש בהם נסיון כעס וסבלנות, וענוה וכו'. ויש בהם שיש נסיון של עצלות וזריזות וחריצות, ויש בהם נסיונות של עצבות ושמחה, ויש בהם נסיונות של הפרעת עבודת ה' וביטול תורה.

ודרך רבים מעובדי ה' לדחות ולדחות בהתעסקות בהם מסיבת ביטול תורה וביטול עבודה (ולפעמים מטעמי אמונה ובטחון, ולפעמים הסיבה האמיתית היא עצלות – וההסברים הנעלים והגבוהים לפשר [חוסר] המעש – הם רק ציפוי וכיסוי לעצלות הנ"ל).

ורבינו ז"ל לימד אותנו שכל דבר שבלאו הכי לא נמלט מלעשותו, ובמוקדם או במאוחר נצטרך לטפל באותו דבר, עדיף להזדרז ולגמור עם הנ"ל מה יותר מהר במקום לדחותו, ובכך נפטר מדבר המטריד ומבלבל באמצע עבודת ה', כגון אדם שצריך לשלם תשלום קנס חניה, או חשבון מים וכו', וארנונה, אם לא ישלם ויגמור, הדבר יסתובב לו בראש ויַטרִיד ויפריע לו, פעם באמצע התפילה, ופעם באמצע הלימוד וחוזר חלילה, ובסופו של דבר יצטרך לשלם ולפעמים גם עם קנס וריבית וכל זה יוכל לחסוך מעצמו עם יגמור עם הנ"ל מיד.

וכן בחור קטן שבשן, או תחילת דלקת שבחניכיים אם יטפל בזה מיד יחסוך הרבה עגמת נפש וצער וכסף וטירדות, ואם יזניח – יעלה לו ביוקר בכל… וכן הרבה בעיות קטנות אם לא יטפל ויגמור עמם מיד, לבסוף יתפתחו לבעיות גדולות וחמורות (ויש מהם שספק יצליח כבר לתקן, כגון בהזנחה בחינוך הילדים, ובפרט הזנחה של שנים, וכן ביחסים עכורים עם בן/בת זוגו, וכו').  וזה בחי' ויאומר ה' אל משה "בא אל פרעה".

פרעה-הוא רמז לההַפְרָעוֹת, והאתגרים ומטלות והתמודדויות וטירדות וכו', שמן השמים זימנו לו שהוא יצטרך להתמודד עמם, וקרמיז לן קרא להכנס לעובי הקורה, ולהתמודד עמהם בבחינת פנים אל פנים בלי התחמקויות, ויעשה את שלו כמו שצריך וה' יהי' בעזרו ויסייעו מן השמים. ויבין שבנסיון שעל ידי ההפרעה והטירדה, השם יתברך כביכול שם, והרבה פעמים השם יזם את כל הנ"ל בבחינת כי אני הכבדתי את לבו למען.. תועלתך הניצחית. שזה בחי' (שמות כ) ומשה ניגש אל הערפל אשר שם אלקים.

וכמבואר בלקוטי מוהר"ן (ח"א סי' קטו) שהשי"ת חפץ חסד הוא, ומסתיר א"ע כביכול במניעות, ומי שהוא בר דעת – הוא מסתכל בהמניעה, ומוצא שם הבורא ב"ה, כמו דאיתא בירושלמי (תענית פ"א ה"א) אם יאומר לך אדם היכן אלקיך, תאמר לו ברכך גדול שברומי שנאמר אלי קורא משעיר, ומי שאינו בר דעת, כשרואה המניעה – חוזר תיכף לאחוריו, וזה פירוש הפסוק ויעמוד העם מרחוק, כי כשרואים הערפל היינו המניעה – עומדים מרחוק, ומשה שהוא הבר דעת, בחי' דעת כל ישראל ניגש אל הערפל אשר שם האלקים ע"ש דבריו המתוקים.

ויהי רצון שנזכה תמיד לעשות רצון ה'.

 בברכת התורה וכטו"ס 

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

בס"ד

לכבוד… אחדשה"ט! כתוב בפרשת השבוע פ' וארא, (שמות י, ב/ו) "וידבר אלקים אל משה, ויאומר אליו "אני ה' ". לכן אמור לבני ישראל "אני ה'".

הכלל הוא שאין אדם יכול להסביר דבר שהוא בעצמו לא מבין, וכידוע מה שהעולם אומר בשם הרב מבריסק, שאם יאמר אדם שהוא מבין דבר מסויים, אלא שאינו יכול להסבירו לאחרים – אל תאמין לו, כי בודאי אם מבין הדבר – ג"כ יכול להסביר, ואם לא יכול להסביר – סימן שהוא לא מבין.

ולכן כשהקב"ה רצה שמשה יבהיר לעם ישראל סוד "אני ה'" [שגם האבות הקדושים לא זכו לזה, כמו שכתוב בפסוק ג' וארא אל אברהם, אל יצחק, ואל יעקב בא-ל שדי, ושמי ה' (הוי"ה ברוך הוא) לא נודעתי להם] אזי בהכרח הי' צריך להסביר ולהבהיר דבר זה למשה רבינו עד שמשה רבינו בעצמו יבינהו היטב .

וידוע שהחינוך הכי טוב, הוא המחנך ע"י הדוגמא האישית של המחנך, שהוא גם יפה דורש, גם יפה מקיים.

אבל היפה דורש ולא מקיים בעצמו, אין החינוך נקלט, ונהפוך הוא, כי אבא שאומר לבנו 'אל תעשן' והוא מעשן, המסר לא יקלט טוב או לא יקלט כלל אצל בנו. וכן כל כיוצא בתלמידים. כי אם הרב דורש על חומר איסור כעס, והוא בעצמו כועס איך זה יקלט אצל התלמידים?! ומאידך הורים, ורבנים הרוצים למסור מסר לתלויים בהם חייבים להבינו ולהפנימו היטב [ולהתנהג על פי הנ"ל].

וכן כל מי שצריך למסור שיעור צריך להבינו היטב היטב, לפני שמרצה אותו בפני התלמידים. [ושלא כאלה ש"מורחים" שיעור] וכמ"ש חז"ל (תנחומא ויקהל –ד) שאפילו השי"ת כביכול חזר לעצמו ארבע פעמים התורה לפני שמסרה לישראל, וכדכתיב (איוב כח,כז) אז ראה ויספרה הכינה וגם הקרה.

וק"ו לבשר ודם, שצריך להכין היטב כל הנלמד, ולא יעשה מלאכתו רמיה. ודבר ידוע ומפורסם בעולם, שצריך למלאות בטריות כדי שיוכל להפעילן כדבעי. וצריך להיות טופח על מנת להטפיח.

ואמא שרוצה להניק את בנה צריכה שיהא לה חלב, כי אחרת במה תניק?! והנה המתלהב מרעיון, יכול להלהיב אחר בעד הרעיון, אבל מי שלא משוכנע – איך ישכנע? וע"כ למורה – יש תפקיד חשוב ביותר בעיצוב האישיות של תלמידיו.

וכבר היו מדינות שהתלמידים יצאו רח"ל לתרבות רעה – מפני שלמדו  וינקו ממורים לא ראויים.

וזה גודל מעלת אברהם אבינו ע"ה, וכמ"ש (בראשית יח-יט ) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת בני בריתו ללכת בדרך וגו'.

 

בברכת התורה וכטו"ס 

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

שלום לכולם

 

עודכנו מספר שעורים להורדה ישירה – ליקוטי מוהר"ן

השעורים נערכו לאחרונה בבית שמש מפי הרב ויזנפלד שליט"א

בס"ד

לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת ה' אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע

(שמות א, א/ב) "ואלה שמות בני ישראל.. ראובן שמעון לוי יהודה, יששכר זבולון בנימין".

כי יש שמות יהודיים, והם שמות הראויים להקרא בהם, ויש שמות של גוים או רשעים וכו' ושאר שמות שאין ראוי להקרא בהם.

(כעין מנהג של הגוים, וגם של יהודים הרחוקים מתורה, אשר נותנים לבניהם שם של ספורטאי, או שחקן קולנוע מפורסם וכדומה, או שם של מדינאי או פוליטיקאי, או איש צבא בעל שם, או כנהוג לאחרונה לתת שם יחודי, או סתם בעל צליל נעים באזני האֵם וכדומה, ויש שחשוב להם שיהא שם מודרני, או לחלופין שח"ו לא יהי' שם יהודי מקורי, וכאותה תינוקת שלסבתא שלה קראו 'לאה', וחיפשו שם שמזכיר משהו את השם 'לאה', ועלו הצעות, כגון לִיָה, לִיהִי, לִילָה, לִילִי, לִילִי-ת, (רח"ל), לילך, לוּלה, לוֹיה, וכיוצא, והעיקר לא יעלה על הדעת לקראו שם יהודי מקורי ומתבקש כ"לאה".

וכמ"ש חז"ל (יומא לח: ) ע"פ (משלי י-ז) ושם רשעים ירקב, רק שכחה תעלה בשמותן, דלא מסקינן בשמייהו, ופירש רבינו חננאל שאין אדם נקרא בזה השם ומצליח וכמובא שם בגמרא שאחד קרא לבנו בשם דואג, כשם דואג האדומי שהיה רשע, וסופו היה שטבחתו ואכלתו אמו כשגבר אויב (עיי"ש בתוספות ד"ה דלא).

ובספר מעבר יעבוק (מאמר שפת אמת פי"ב) נתן טעם לדברי הגמרא דלא מסקינן בשמות של רשעים, כיון שהשם נעשה בית יד לטומאה, וכל הכלים צריך להגעיל ידתיהן כמובן, ולכן טוב ליזהר בזה וכיוצא בזה.

ואמרו בבראשית רבא (פמ"ט-א) שמעת מימיך אדם קורא שם בנו פרעה, סיסרא, סנחריב? אלא אברהם יצחק יעקב ראובן שמעון. ע"כ. (ושוב כמה מצער שב"מדינת היהודים" אנשים לא מתביישים לקרוא לבניהם "נמרוד" וכיוצא, ע"ש רשעים מפורסמים.

וראה בשו"ת מהר"ם שיק (היו"ד סי' קסט, הו"ד בדרכי תשובה סי' קעח, סק י"ד, ובספר פסקי תשובה ח"ב טי' קצח) שצווח ככרוביא על אותם בני אדם שמכנים עצמם בשם הגוים שהרי אמרו חז"ל (במדבר רבא פכ' –כא, מדרש תהילים פרק קיד) שבזכות שלא שינו את שמם- זכו אבותינו לגאולת מצרים, ומה שטוענים שלזה די שיש להם שם יהודי לעלות לתורה, זה הבל וטיפשות, ובודאי יש בזה איסור דאורייתא, ע"ש, וכ"כ בשו"ת מהרש"ם (ח"ו סי' י) שהנוהגים לתת לבניהם ולקרא לעצמם בשמות של גוים – הרי הם מעכבי הגאולה.

והנה אמרו חז"ל (ברכות ז: ) דשמא קא גרים, ומידה טובה מרובה, ששמות של צדיקים גורמים השפעה רוחנית טובה ובריאה לילדים, המלווה אותם כל ימי חייהם, אם כי בודאי הבחירה היא בחירה.

והיא חופשית, ואין נתינת שם מפקיע כח הבחירה, מכל מקום שם יהודי משפיע טוב על יהדותו, ושם של צדיק על צידקותו, ובודאי שאין לנו להתבייש בכך, ואדרבא יש לנו לשמוח ולהתפאר בכך. וזה בחינת "ואלה שמות בני ישראל.. ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולון ובנימין".

כי אלו וכיוצא באלו ורק כיוצא באלו ראויים להיות שמות בני ישראל

בברכת התורה וכטו"ס 

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

בס"ד

לכבוד… אחדשה"ט! בעזהי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע.

(בראשית מז, כח-כט) "ויחי יעקב.. ויהי ימי יעקב שני חייו, ויקרבו ימי ישראל למות".

חיי האדם עלי אדמות קצרים מאד, וחולפים מהר מאד, וכמ"ש (תהלים ד-ה) ימי שנותיו בהם – שבעים שנה. וכתיב (שם קמד -ד) ימינו כצל עובר, ואמרו חז"ל (ע' ב"ר צו-ב) לא כצילו של דקל, אלא כצל עובר (כצל עוף הפורח במהירות). וכנודע מהמציאות, שהיום (כל יום) עובר וחולף מהר מאד, ויום רודף יום, ושבוע רודף שבוע, וחודש רודף חודש, והנה חלפה השנה, וככה חולפים גם השנים.

וממש אין זמן. ואשרי המודע לכך וזוכר את זה תמיד, ועי"ז מזדרז לחטוף תורה ומצוות ומעשים טובים, עוד ועוד כפי יכולתו, וכמ"ש חז"ל (עירובין לד.) האי עלמא כבי הילולא דמיא, חטוף ואכול.

וכמ"ש (אבות א-יד) אם אין אני לי, מי לי?, וכשאני לעצמי – מה אני? ואם לא עכשיו – אימתי? והנה יש אנשים צעירים, שחושבים בטעות ובדמיונם שהחיים לפניהם, ויש זמן, ושום דבר לא בוער, ובפרט במה שנוגע לעסק התורה ולעיסוק במצוות, ודוחים מיום ליום וכו', ועל זה כבר הזהירו חז"ל באמרם (שם ב-יד) אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה.

וכמו שרואים בחוש על פי רוב שאלו שהתעוררו לשמירת הזמן בצעירותם, בזיקנותם עוד הרשימו מלווה אותם, ומנצלים כל רגע פנוי לעבודת ה', ואילו אלו שזילזלו בכך בנערותם ובצעירותם, בימי זיקנותם מצטערים הרבה מכך (אבל אין שום יאוש בעולם כלל (לקוטי מוהר"ן חב-עח), וגם זקן, אפילו מי שמתחיל לעבוד את ה' בימי זיקנה, עדיין יכול לחטוף הרבה).

והכלל הגדול הוא שכל ימי חייו אסור לאדם לעמוד או לישב בטל, אלא יחטוף עבודת ה' כפי יכולתו, ואשרי מי שיש לו סדרים קבועים, ומוסיף עליהם לפי כוחו ויכולתו, ואפילו מי שאינו מסוגל לכך יחטוף אמירת תהילים ואמירת לקוטי תפילות, וילמד ספרי מוסר, ופרשת  השבוע, וחק לישראל, ולימודים דומים, וכן משניות, וכו'.  וכן במעשים טובים, יעשה טוב וחסד כל ימי חייו, כפי כוחו, ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון לבו לשמים (מנחות קי. ברכות ה: ).

וזהו דרך הצדיקים שכל ימי חלדם, יודעים בבירור, שסוף אדם למות (ברכות יז.) ומראשיתם חושבים על אחריתם, ומנצלים כל זמנם לעבודת ה', אשרי חלקם. ומהם ניקח לעבוד את אלקינו. וזה בחי' "ויחי יעקב.. ויהי ימי יעקב, שני חייו…" וסמיך ליה מיד בפסוק הבא "ויקרבו ימי ישראל למות".

לרמז שכל ימיו ידע יעקב אבינו בחיר שבאבות (זוה"ק ויצא דף קמט: ), שהנה הנה יקרבו ימי המות, אשר אין דרך להמלט מהם, ונצטרך לתת דין וחשבון על כל המעשים, ולפי תועלת אחריתו תיכנן את ראשיתו וכל ימיו.אשרי לו.

ויהי רצון שנעשה כמעשיהם, ואזי טוב לנו בזה ובבא.

בברכת התורה וכטו"ס 

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

בס"ד

לכבוד… אחדשה"ט! בעזהי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע.

(בראשית מד, יח) "ויגש אליו יהודה ויאומר..ידבר נא עבדך דבר באזני אדני".

כי האמונה הקדושה מחייבת אותנו להיות קרובים ודבוקים מאד בהשי"ת, ולהרגיש אותו יתברך ואת נוכחותו בכל מקום ובכל זמן ובכל מצב ומאורע.

וכשיהודי עומד להתפלל לפני בוראו, אע"פ שבודאי יש לו אמונה בהשי"ת, מ"מ אל לו להרגיש כאילו תפילתו צריכה להגיע רחוק רחוק לשמים ולגבהי מרומים, אלא צריך לחוש שהשי"ת נמצא עמו קרוב ממש אליו, ובתפילתו צריך רק ללחוש לאזני ה' כביכול.

וזה בחינת "ויגש אליו יהודה"היינו כל יהודי כשניגש לתפילה לפני ה'.

כי כל היהודים נקראים ע"ש יהודה, וכדאיתא במדרש רבא פרשת ויחי (בר' צח, ו) יהודה, אתה יודוך אחיך (בראשית מט, ח) אמר רבי שמעון בן יוחאי, יהיו כל אחיך נקראים על שמך, אין אדם אומר ראובני אנא, שמעוני אנא, אלא "יהודי אנא" (וע"ע באריכות קצת בגליון מספר 155).

"ידבר נא עבדך דבר באזני אדני". היינו כנ"ל, שצריך האדם להרגיש א"ע קרוב מאד להשי"ת, עד שמרגיש בתפילתו כאילו לוחש באזני ה' כביכול, בהיותו כל כך קרוב אליו. וגם צריך להאמין באמונה שלימה כי השי"ת הוא כל יכול, ושום דבר פלאי או ניסי, אינו מופקע כלל ממנו יתברך, ובכל המצבים יוכל להושיעו, וכמבואר בדברי גאון עוזינו מוהרנ"ת זצ"ל (לקוטי הלכות, או"ח הלכות משא ומתן, ה"ד, אות ג') וז"ל כי כמו שאנו מאמינים בהשגחתו בפרטיות בשלימות, כמו כן נמשך באמת השגחתו בשלימות עלינו. ע"כ.

נמצא שהתעוררות והתחזקות בדבר זה – הוא סגולה נפלאה לקבלת התפילה, אפילו בדבר ניסי. וזה בחי' (תהילים עג, כח) ואני קירבת אלוקים לי טוב, וכמבואר במסילת ישרים (פ"א) וז"ל וכשתסתכל בדבר, תראה כי השלימות האמיתי הוא רק הדביקות בו יתברך, והוא מה שהיה דוד המלך אומר ואני קרבת אלקים לי טוב, ואומר (שם כז, ד) אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי וכו', כי רק זה הוא הטוב, וכל זולת זה שיחשבוהו בני אדם לטוב, אינו אלא הבל ושוא נתעה. ע"כ.

וזה בחי' (איכה ג, נז) קרבת ביום אקראךָ, אמרת אל תירא. בחי' (תהלים קמה) קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת. בחי' (דברים ד, ז) כי מי גוי גדול, אשר לו אלקים קרובים אליו, כה' אלקינו בכל קראינו אליו. וזה בחינת שיויתי, וכמו שמבואר אמו"ז מורם זצ"ל בתחילת השו"ע או"ח וז"ל (או"ח סי' א, ס"א) שויתי ה' לנגדי תמיד (תהלים טז- ח) הוא כלל גדול בתורה, ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים – כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו.. מיד יגיע אליו היראה וההכנעה ופחד ה' יתברך, ובשתו ממנו תמיד.

ושומה על כל אחד מאתנו להרגיש את עצמינו כבן יקר להשי"ת, האוהב אותו מאד מאד ורוצה תמיד בטובתו, וככל אשר נתקרב לה' כך ה' אכן יתקרב אלינו. בבחי' (משלי כז, כט) כמים הפנים לפנים.ונזכה למיחזי אפי שכינתא. ולתשועת עולמים.

בברכת התורה וכטו"ס 

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

 

 

בס"ד

לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע.

(בראשית מא, א) "ויהי מקץ שנתיים ימים, ופרעה חולם".

כי הרכוש הכי גדול והכי חשוב שיש להאדם – הוא זמנו, כי זמן האדם – זהו חייו, (והגויים אומרים טיים איז מאני , דהיינו זמן – הוא שווה  כסף, ואנחנו אומרים שהזמן הוא החיים  טיים איז לייף בלע"ז).

וצריך האדם לנצל כל רגע פנוי לעסק התורה ועבודת ה', ובפרט כשהוא צעיר וכמ"ש חז"ל (שבת קנב.) ינקותא כלילא דורדא, כי אינו דומה אדם צעיר העוסק בתורה שאזי הכוחות והכשרונות במלואם, והזכרון מתפקד כראוי, לאדם זקן, שהוא נמצא בימי הירידה בכוחות ויכולות, וכמ"ש חז"ל (אבות פ"ד מכ"ה) הלומד ילד למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש, והלומד זקן למה הוא דומה? לדיו כתיבה על נייר מחוק.

ומבואר יותר באבות דרבי נתן (פכ"ד-ה) וכל הלומד תורה בילדותו, דברי תורה נבלעין בדמיו ויוצאין מפיו מפורשים, והלומד תורה בזקנותו וכו' וכן מתלא אומר אם בנערותך לא חפצם – איך תשיגם בזקנותך.

ועיין עוד (שם פכ"ד – ב,ג,ד) הלומד תורה בילדותו, למה הוא דומה? לעֶגלה שכבשוה כשהיא קטנה שנאמר (הושע י) ואפרים עגלה מלומדה אוהבתי לדוש, והלומד תורה בזקנותו – דומה לפרה שלא כבשוה אלא בזקנותה שנאמר (שם ד) כי כפרה סוררה וכו', הוא היה אומר הלומד תורה בילדותו דומה לעיסה שהיא לושה בחמין, והלומד תורה בזקנותו- דומה לעיסה שהיא לושה צונן, רשב"ג מוסיף הלומד תורה בילדותו דומה לבחור שנשא וכו' שהיא הוגנת לו והוא הגון לה וכו', הלומד תורה בזקנותו היא הוגנת לו, והוא אינו הגון לה. וכל יום מימי חייו ביחס ליום הקודם, הוא בחינת זקנה ביחס לבחינת ילדות כמ"ש (שבת כא: ) אמר אי זכאי גמירתיה לשמעתיה מעיקרא. והא גמרה! נפקא מינה לגירסא דינקותא (ופרש"י מתקיים יותר משל זִקנה).

אבל איך שלא יהי' אין שום יאוש בעולם כלל, ובכל גיל ובל מצב אפשר לחטוף הרבה, וחייב לעשות כן.

אבל יש אנשים שהם בטלנים ומתבטלים מעסק התורה ועבודת ה', וכל זמנם עובר בבטלה וכחלום יעוּף ואע"פ שלפעמים מתעוררים קצת, מכל מקום חוזרים מהר לחלומות ולבטלה, אוי להם אוי לנפשם, [וכן דבר זה נוגע לכל אחד מאיתנו, כל אחד לפי ענינו דרגתו ובחינתו, אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה!].

וזהו "ויהי מקץ שנתיים – ימים", כי גם אצל הבטלנים אע"פ שאצלם הזמן לפי דמיונם עובר לאט, מכל מקום מדי פעם כשמתעוררים קצת גם הם קולטים שהזמן חולף ועובר מהר מאד בחי' 'שנתיים ימים',שקולט שמה שהיה נדמה לו שעברו "ימים" בלבד ,בעצם אינו כן ,אלא עברו ממש "שנתיים". והם מתעוררים קצת עקב הנ"ל, אבל לא לאורך ימים וזמנים, והבטלן נשאר בטלן, וזהו "ופרעה חולם", 'פרעה' – היינו, הבטלן, חולם ממשיך לחלום, בדמיונו, כאילו יחיה לנצח ולית דיין על מעשיו, כי פרעה – לשון בטלה, כמ"ש (שמות ה, ד) למה תפריעו את העם, ות"א תבטלן ית עמא. (עיין בדברי רבינו ז"ל בלקוטי מוהר"ן קמא (לה-א) וע"ע (שם נד, ו) וע"ע (שם סד–ו).

ויהי רצון שנזכה לשמור על הזמן  ולנצל את הזמן לעסוק בתורה  ועבודת ה' ועשיית רצונו יתברך בעוה"ז החולף בהרף עין.   

בברכת התורה וכטו"ס 

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

 

מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל תָּמִיד לְקָרֵב בְּנֵי אָדָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, צָרִיךְ לִשְׁמר אֶת עַצְמוֹ שֶׁלּא יִתְאַחֲזוּ בּוֹ הַקְּלִפּוֹת וְהָרָע שֶׁל אֵלּוּ בְּנֵי  אָדָם. כִּי זֶה הָאִישׁ הַמִּשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב וְלַעֲשוֹת נְפָשׁוֹת, בִּבְחִינַת  (בְּרֵאשִׁית י"ב)  : "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן", הוּא בּוֹנֶה בְּחִינַת 'הֵיכַל  הַקּדֶשׁ'. 'קדֶשׁ', זֶה בְּחִינַת  (יְשַׁעְיָה ד)  : "וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַיִם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ", הַיְנוּ זֶה שֶׁבְּנֵי אָדָם נִשְׁאָרִים דְּבוּקִים בְּיִרְאָה שְׁלֵמָה  (א)  (א)  עיין ב"ר פ' נ"ו ובמדב"ר פ' ב' ע"פ נאוה כירושלים:  עַל יָדוֹ. אַף-עַל-פִּי שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁנָּפְלוּ מִקְּדֻשָּׁתָם, אַף-עַל-פִּי-כֵן מֵאֵלּוּ שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְּיִרְאָה  שָׁלֵם, עַל-יְדֵי-זֶה "קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לוֹ", וְזֶה בְּחִינַת 'קדֶשׁ'.

(ליקו"מ נט)

 שאנו קורין בפרשיות של מכירת יוסף וגדולתו אחר כך בימי החנוכה. שאז קורין על פי רוב פרשת מקץ. כי כל ענין מכירת יוסף הוא נמשך מסוד המעשה הנ"ל של בן המלך שנחלף וכו'. שמשם כל הבלבולים והמחלוקת שבעולם מה שהרשעים עומדים כנגד הצדיקים, והעובדי כוכבים כנגד כלל ישראל.

וכל אלו החולקים על האמת נדמה להם ולהעולם שהם העיקר, והאלו להם מגיע ח"ו המלוכה והממשלה מן השמים ומתגאים ומשתררים על עם דל הכשרים בחינם, ורוצים לגרשם מן העול ח"ו וה' לא יעזבנו בידם. וכל זה נמשך מבחינת החילוף הנ"ל, שהוא בחינת היכלי התמורות שעל ידי זה העולם הפוך עליונים למטה ותחתונים למעלה. וכל כך נתבלבל העולם עד שאפילו ביןה צדיקים האמתיים והכשרים בעצמן נופל מחלוקת ובילבול גדול. כמו שכתוב דור שבן דוד בא קטגוריא בין תלמידי חכמים.

שזו בחינת מחלוקת שבין יוסף ואחיו שכולם היו צדיקים גדולים, ואף על פי כן היה ביניהם מחלוקת גדול עד שמכרו את יוסף לעבד. כי אמרו שאינו איש אמת ולא האמינו לחלומותיו ולדבריו. כי סברו שהוא שקר ח"ו. והחליפו השיטה כאלו ח"ו נשמתו הוא מבחינת עבד ח"ו.

ועל ידי זה נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים והיו שם עבדים לפרעה במצרים. שכל זה היה לברר נשמתם מבחינת עבדות שנאחז בהם על ידי בחינת היכלי התמורות. על ידי בחינת החילוף הנ"ל שנאחז בהם על ידי חטא אדם הראשון שעיקר גלות מצרים היה בשביל זה כידוע. כי המעשה הנ"ל היא כוללת כל התורה כולה וכל הדורות כולם. כל מה שעבר מיום ברוא אלקים אדם על הארץ וחטא ואכל מעץ הדעת טוב ורע וגרם התגברות הלהט החרב המתהפכת. בחינת היכלי התמורות כנ"ל שמשם נמשך כל הגליות שמתגבר בכל פעם בן השפחה על בן המלך כנ"ל. עד שגם בין ישראל בעצמן, ואפילו בין התלמידי חכמים בעצמן נעשה מחלוקת שזהו בחינת המחלוקת שבין יוסף ואחיו ובין שאול ודוד וכיוצא בהם. כי אין יודעין בבירור היכן נקודת האמת.

כי בכל דור יש כמה צדיקים אמתיים. אבל יש אמת למעלה מאמת כי בוודאי אין מדריגות כל הצדיקים שווין. וכל מה שמדריגת הצדיק גדול יותר האמת שלו גדול ומבורר יותר, כי עיקר הוא האמת. עד שיש בכל דור צדיק אמתי שהוא בחינת נקודת האמת שבין הצדיקים. 

ליקוטי הלכות אורח חיים הלכות ברכת השחר הלכה ג אות יז

ר"ת בכה. שאע"פ שלא בכה, נחשב כאילו בכה, מכיון ששאג כל היום לפי יכולתו.
(ג-ד) בשאגתי כל היום, כי יומם ולילה תכבד עלי. היינו מי שעסק התורה [שעליה נאמר (יהושע א, ח) והגית בו יומם ולילה] כבד עליו, בעוה"ר — צריך לצעוק ולשאוג על כך לפני ה´ בתפילה שירחם עליו. א"נ מי ששמירת הברית בשלימות קשה וכבד עליו, וכמ"ש (ירמיה לג, כה) אם לא בריתי יומם ולילה — יעשה כנ"ל בתורה.
 

( מתוך ספר שי למורא על תיקון הכללי )

אָמַר מָשָׁל שֶׁפַּעַם אַחַת נָסַע סוֹחֵר גָּדוֹל עִם יַיִן טוֹב אִינְגַרִישֶׁער [אוּנְגַרִי].

פַּעַם אַחַת אָמַר הַמְשָׁרֵת וְהַבַּעַל-עֲגָלָה לְהַבַּעַל-הַבַּיִת הֲלא אָנוּ נוֹסְעִים בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עִם הַיַּיִן הַזֶּה, וְאָנוּ סוֹבְלִים הַצַּעַר כָּל כָּךְ תְּנוּ לָנוּ לִטְעם מְעַט. וְנָתַן לָהֶם לִטְעם מִזֶּה הַיַּיִן הַטּוֹב. לְאַחַר יָמִים נִתְגַּלְגֵּל שֶׁזֶּה הַמְשָׁרֵת נִתְוַעֵד יַחַד עִם שׁוֹתֵי יַיִן בְּעִיר קְטַנָּה וְשָׁתוּ יַיִן וְשִׁבְּחוּ אוֹתוֹ מְאד, וְאָמְרוּ שֶׁהוּא יַיִן אוּנְגַרִישֶׁער. אָמַר הַמְשָׁרֵת הַנַּ"ל תְּנוּ לִי לִטְעם וְנָתְנוּ לוֹ.

וְאָמַר אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין זֶה יַיִן טוֹב אוּנְגַרִישֶׁער כְּלָל, וְגָעֲרוּ בּוֹ וְדָחֲפוּ אוֹתוֹ. וְהוּא אָמַר הֲלא אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין זֶה יַיִן אוּנְגַרִישֶׁער כְּלָל, כִּי הֲלא אֲנִי הָיִיתִי אֵצֶל סוֹחֵר גָּדוֹל כָּזֶה וְכוּ' וְהֵם לא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו.

וְאָמַר, אֲבָל לֶעָתִיד כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ אָז יֵדְעוּ כְּשֶׁיִּתְּנוּ יַיִן הַמְשֻׁמָּר, אֲזַי לַאֲחֵרִים יוּכְלוּ לְהַטְעוֹת וְיִתְּנוּ לָהֶם יַיִן וָואלִיחְשֶׁין סְטְרָאוִויצְטֶיר וְיאמְרוּ לָהֶם שֶׁהוּא יַיִן הַטּוֹב הַמְשֻׁמָּר, אֲבָל לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לא יוּכְלוּ לְהַטְעוֹת כִּי אֲנַחְנוּ טָעַמְנוּ הַיַּיִן הַטּוֹב וְכוּ'…

 

והנה מה טוב ומה נעים שלפני עשיית מצוה לדבר שבקדושה להזמין את גופו בדיבור לקדושה שעומד להתעסק בקדשים, כגון לפני לימוד התורה הקדושה ולפני התפילה וההתבודדות יאמר בפה מלא "הריני מכין ומזמין את פי להתפלל ולהודות ולהלל לבוראי" או "הריני מכין ומזמן את פי ללמוד תורת ה´ ולעשות נחת רוח לפניו יתברך", וכן כשהולך לבית הכנסת או לבית המדרש או למקווה יאמר "הריני מכין ומזמין רגלי ללכת עכשיו לעשות רצון קוני", וכן באוזניו, עיניו, וכל גופו. וכן טוב לומר "לשם יחוד" לפני עשית כל מצוה ודבר שבקדושה, וכמו שרבינו הקדוש הי´ עושה אפילו בילדותו קודם כל פרוטה ופרוטה שהי´ נותן לצדקה. וכל ההנהגות הקדושות הנ"ל יש להם שורש בזוה"ק ובשל"ה הק´ והם מועילים מאד לקדושה, הן לזכך הגוף, הן לטהר המחשבה והנשמה ע"י הוצאת הרצונות וההזמנות הנ"ל בפה מלא.
כההיא עובדא של היהודי הקדוש ה"ה רבי יעקב יצחק מפשיסחא ז"ל פגש את הצדיק מלובלין ה"ה רבי יעקב יצחק הורוויץ מלובלין ז"ל שנתן הסכמה על ספר רבינו ז"ל הליקוטי מוהר"ן והיא נדפסה בתחילת הספר, ומצאו לרב מלובלין מתאנח ומצטער, והיהודי הק´ שאלו מה זה ועל מה זה, וענהו שחושש שעבר על הלאו "השמר לך פן תשכח את ה´ אלוקיך" שכנראה ששכחו רגע אחת בהיסח הדעת, וניחמו וחיזקו היהודי באומרו הלא קיי"ל (מס´ פאה פו´ מו´) העומר שיש בו סאתיים ושכחו – אינו שכחה, אע"פ שבמציאות שכחו הואיל ועתיד לזכרו לאחר זמן, וה"ה הלא רבינו אומר כל הזמן להזכר בה´, וא"כ אין כאן דין שיכחה, ענו הרב מולבלין "החייתני".

 (מתוך הספר יש מאין על ליקו"מ)