בס"ד

"ויקח קורח" (במדבר טז, א)

פרש"י נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת.

ע"כ –"מחלוקת" – מילה מפחידה, מחלוקת מביאה מות ואבדון.

הפסד גשמי והפסד רוחני, פירוד הלבבות, ריב ומדון, טירוף הדעת חוסר שלות הגוף והנפש, איבוד היישוב הדעת, ביטול תורה, והרבה פעמים על הרבה איסורי תורה כגון מוציא שם רע, לשון ורכילות , קללות , לא תשנא את אחיך בלבבך, ואהבת לרעך כמוך ועוד הרבה.

והכלל שאין ברכה באה מתוך מלחמה ומחלוקת ויש לברוח ממנה כבורח מן האש אא"כ כלו כל הקיצין ואין שום מנוס ודרך אחרת.

וכמ"ש חז"ל (שמור ל') אין דבר טוב [ואין שלום] יוצא מתוך מריבה.

וזכורני בילדותי (לא הרבה זמן אחרי השואה האיומה) שהשקוצים הגויים היו מגדפים את היהודים , וכן היו זורקים אבנים ומרימים ידיים ולפעמים לא נשאר ברירה אלא להשיב מלחמה, במאבקי כח הזרוע, ובחסדי ה' התוצאות היו טובות אבל תמיד חשבתי בליבי שאין לי להתעסק בכך לכתחילה, כ"א כשאין שום ברירה, כי אפילו אני הורדתי חמש שיניים לשייגעץ והוא רק הצליח לנדנד לי שן בודדת, ג"כ לא כדאי ולא משתלם לי. [אבל כשאין שום ברירה–מה לעשות אונס רחמנא פטריה (בבא קמא כה.)].

והנה לפעמים הדברים משפיעים לדורות רבים, כמו שרואים שיש אומות ומדינות ששונאות ורבות זו עם זו במשך מאות בשנים, וכן המחלוקת משפיע שנים רבות בעוד נושאים.

וכמ"ש חז"ל ( שבת קל.) כל מצווה שקיבלו עליהם בקטטה כגון עריות, עדיין עושים אותה בקטטה דליכא כתובה דלא כמו בה תיגרא.

ואמרו (סנהדרין ז.) האי תיגרא דמיא לצינורא דבידקא דמיא, כיוון דרווח רווח.

ועוד אמרו שדמי לגודא דגמלא, כיוון דקם קם.)]

ואמרו [מס' דרך ארץ זוטא פ"ט] בית שיש בו מחלוקת סופו ליחרב, מחלוקת בבית הכנסת סופה להתגזר, ב' תלמידי חכמים הדרים בעיר אחת וביניהם מחלוקת – סופם למות, וכן שני בתי דינין וע"כ מפני חומר הדבר תיקנו חז"ל (פסחים נ: ) שאל ישנה אדם ממנהג המקום מפני המחלוקת.

ודבר זה נפסק להלכה בעשרות עשרות מקומות בש"וע ובנושאי כליו.]

ואמרו (יבמות צו: ) מעשה בבית הכנסת של טבריא שנחלקו בו, עד שקרעו ספר תורה בחמתן והיה שם ריב"ק אמר תמיה אני אם לא יהיה בית הכנסת זה עבודה זרה.

וכן הוה !!! וכל זה כשיש ברירה וכנ"ל, אבל כשהמצב מחייב – יש לצאת למלחמה, הן כנגד הגויים הן כנגד מחריבי היהדות שבתוכנו וכמ"ש החפץ חיים במשנ"ב ( או"ח סי' א) בביאור הלכה ד"ה הוא כלל, שאם הוא עומד במקום אפיקורסים המתקוממים על התורה, ורוצים לעשות איזה תקנות בעינייני העיר,ועי"ז יעבירו את העם מרצון השם, ופתח בשלום ולא נשמעו דבריו, בכגון זה לא דיבר הב"י מאומה, ומצווה לשנאתם ולהתקוטט עימהם ולהפר עצתם בכל מה שיוכל, ודוד המלך עליו השלום אמר (תהילים קלט, כא) הלא משנאך ה' אשנא, ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים וגו'

ויהי רצון שהשי"ת יברך את עמו בשלום.

וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד