בס"ד

לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע.

(בראשית מא, א) "ויהי מקץ שנתיים ימים, ופרעה חולם".

כי הרכוש הכי גדול והכי חשוב שיש להאדם – הוא זמנו, כי זמן האדם – זהו חייו, (והגויים אומרים טיים איז מאני , דהיינו זמן – הוא שווה  כסף, ואנחנו אומרים שהזמן הוא החיים  טיים איז לייף בלע"ז).

וצריך האדם לנצל כל רגע פנוי לעסק התורה ועבודת ה', ובפרט כשהוא צעיר וכמ"ש חז"ל (שבת קנב.) ינקותא כלילא דורדא, כי אינו דומה אדם צעיר העוסק בתורה שאזי הכוחות והכשרונות במלואם, והזכרון מתפקד כראוי, לאדם זקן, שהוא נמצא בימי הירידה בכוחות ויכולות, וכמ"ש חז"ל (אבות פ"ד מכ"ה) הלומד ילד למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש, והלומד זקן למה הוא דומה? לדיו כתיבה על נייר מחוק.

ומבואר יותר באבות דרבי נתן (פכ"ד-ה) וכל הלומד תורה בילדותו, דברי תורה נבלעין בדמיו ויוצאין מפיו מפורשים, והלומד תורה בזקנותו וכו' וכן מתלא אומר אם בנערותך לא חפצם – איך תשיגם בזקנותך.

ועיין עוד (שם פכ"ד – ב,ג,ד) הלומד תורה בילדותו, למה הוא דומה? לעֶגלה שכבשוה כשהיא קטנה שנאמר (הושע י) ואפרים עגלה מלומדה אוהבתי לדוש, והלומד תורה בזקנותו – דומה לפרה שלא כבשוה אלא בזקנותה שנאמר (שם ד) כי כפרה סוררה וכו', הוא היה אומר הלומד תורה בילדותו דומה לעיסה שהיא לושה בחמין, והלומד תורה בזקנותו- דומה לעיסה שהיא לושה צונן, רשב"ג מוסיף הלומד תורה בילדותו דומה לבחור שנשא וכו' שהיא הוגנת לו והוא הגון לה וכו', הלומד תורה בזקנותו היא הוגנת לו, והוא אינו הגון לה. וכל יום מימי חייו ביחס ליום הקודם, הוא בחינת זקנה ביחס לבחינת ילדות כמ"ש (שבת כא: ) אמר אי זכאי גמירתיה לשמעתיה מעיקרא. והא גמרה! נפקא מינה לגירסא דינקותא (ופרש"י מתקיים יותר משל זִקנה).

אבל איך שלא יהי' אין שום יאוש בעולם כלל, ובכל גיל ובל מצב אפשר לחטוף הרבה, וחייב לעשות כן.

אבל יש אנשים שהם בטלנים ומתבטלים מעסק התורה ועבודת ה', וכל זמנם עובר בבטלה וכחלום יעוּף ואע"פ שלפעמים מתעוררים קצת, מכל מקום חוזרים מהר לחלומות ולבטלה, אוי להם אוי לנפשם, [וכן דבר זה נוגע לכל אחד מאיתנו, כל אחד לפי ענינו דרגתו ובחינתו, אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה!].

וזהו "ויהי מקץ שנתיים – ימים", כי גם אצל הבטלנים אע"פ שאצלם הזמן לפי דמיונם עובר לאט, מכל מקום מדי פעם כשמתעוררים קצת גם הם קולטים שהזמן חולף ועובר מהר מאד בחי' 'שנתיים ימים',שקולט שמה שהיה נדמה לו שעברו "ימים" בלבד ,בעצם אינו כן ,אלא עברו ממש "שנתיים". והם מתעוררים קצת עקב הנ"ל, אבל לא לאורך ימים וזמנים, והבטלן נשאר בטלן, וזהו "ופרעה חולם", 'פרעה' – היינו, הבטלן, חולם ממשיך לחלום, בדמיונו, כאילו יחיה לנצח ולית דיין על מעשיו, כי פרעה – לשון בטלה, כמ"ש (שמות ה, ד) למה תפריעו את העם, ות"א תבטלן ית עמא. (עיין בדברי רבינו ז"ל בלקוטי מוהר"ן קמא (לה-א) וע"ע (שם נד, ו) וע"ע (שם סד–ו).

ויהי רצון שנזכה לשמור על הזמן  ולנצל את הזמן לעסוק בתורה  ועבודת ה' ועשיית רצונו יתברך בעוה"ז החולף בהרף עין.   

בברכת התורה וכטו"ס 

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד