בס"ד

לכבוד.. אחדשה"ט! בעזרת ה' אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע.

(ויקרא כו, ג) "אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם וכו"

כי מעבר לקיום התורה והמצוות, וכל הלכות השולחן ערוך בכל פרטיהם ודקדוקיהם צריך כל יהודי להשתלם במידות טובות, ולהתרחק מהבלי העולם הזה ודמיונותיו ותאוותיו, וצריך ליישר הדעת והדעות, כפי השקפת התורה, וצריכים אנחנו ללמוד מדוגמא אישית של רבותינו הקדושים, בבחי' (שה"ש א-ח) צאי לך בעקבי הצאן, ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים, וכנודע.

ובודאי שצריכים ללכת ולהתנהג בדרכי השי"ת בעצמו כביכול, בבחי' (דברים כח, ט) והלכת בדרכיו, וכמ"ש חז"ל (שבת דף קלג: ) (שמות טו-ב) זה א-לי ואנוהו, "ואנוהו"- הוי דומה לו, מה הוא חנון ורחום, אף אתה היה חנון ורחום וברמב"ם (ה' דעות פ"א ה"ו), מוסיף מה הוא נקרא קדוש, אף אתה היה קדוש. וכ"כ הרמב"ם בספר המצוות (מצות עשה ח) וז"ל ציוונו להדמות אליו יתברך לפי יכולתינו, והוא אמרו והלכת בדרכיו, וכבר כפל ציווי זה ואמר (דברים י-יב, יא-כב) מה הקב"ה.. אף אתה.. מה הקב"ה נקרא צדיק, אף אתה היה צדיק, מה הקב"ה נקרא חסיד, אף אתה היה חסיד [ויש הגורסים בסיפרי מה הקב"ה נקרא קדוש אף אתה הי' קדוש, וכ"ה בכמה ראשונים] וכבר נכפל הציווי הזה בלשון אחרת, ואמר (דברים יג, ה) אחרי ה' אלקיכם תלכו [ועיי"ש בפרש"י וז"ל ובו תדבקון, הדבק בדרכיו, גמול חסדים, קבור מתים, בקר חולים, כמו שעשה הקב"ה. ע"כ.

ואיתא בספרי אחרי ה' אלקיכם תלכו- זו מצוות עשה, ועוד איתא בספרי ולדבקה בו. וז"ל וכי היאך אפשר לו לאדם לעלות במרום ולהדבק בו, הלא כבר נאמר (דברים ד) כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא, ואומר (דניאל ז) כורסיה שביבין די נור, וגלגלוהי נור דליק, אלא הדבק בחכמים ובתלמידהם, ומעלה אני עליך כאילו עלית למרום.. וכן הוא אומר (תהלים סח) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם.

דורשי רשומות אמרו רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם למוד אגדה, שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומדבק בדרכיו, ואם עשיתם מה שעליכם, אף אני אעשה מה שעלי. ע"כ וממשיך הרמב"ם בזה"ל אחרי ה' תלכו, ובא בפירוש ג"כ שענינו להדמות בפעולות הטובות והמידות החשובות שיתואר בהם הא-ל יתברך על צד המשל. ג"כ.

ובודאי ראוי לחקות את השי"ת בהנהגותיו ככל היכולת, ובפרטי בי"ג מידות של רחמים, ושעל זה נתיסד החיבור הקדוש "תומר דבורה" לרבי משה קורדובירו זצ"ל, המבאר ומרחיב ומפרט כל ענין נשגב זה.

וזה בחי' "אם בחוקותי תלכו", היינו שתלכו ותתנהגו בדרכי, ותחקו אותי (לענינינו "בחוקותי", לשון חיקוי), כילד המחקה את אביו ותלמיד את רבו. ואשרי המעמיק להתבונן בדרכי ה' כגון על גודל רחמיו על כל בריותיו, ועל הרצון העז להיטיב תמיד.

בבחי' (תהלים קמה) טוב ה' לכל, ועל סבלנותו אין סופית, ולפי הענין לעשות את עצמו כלא שומע על אף ששומע, וכלא רואה על אף שרואה. ועל גודל החריצות כביכול וכו' וכו'. ומי שעושה כן – אשרי לו.

 בברכת התורה וכטו"ס

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

שלום לכולם בע"ה יתברך תתקיים נסיעה לאומן בתאריך ט"ו אלול (2.9-5.9 למניינם) ימים ראשון – רביעי

כל מי שרוצה להצטרף לנסיעה מוזמן להתקשר לסוכן הנסיעות של הקבוצה

050-3040-844  או 02-800-80-80 (נתן)

לבקש מהסוכן להיות עם הקבוצה של הרב ויזנפלד בתאריך ט"ו אלול

כרטיס הטיסה כרגע עומד על 390$

פרטים על נסיעות פנים (60$ לערך) ולינה (15$ לערך ללילה) ינתנו סמוך לנסיעה

בנתיים הבטיחו את מקומכם בנסיעה…

פרטים נוספים אצל יעקב תם

054-849-6548

קצת עדכונים חדשים מהישיבה

סדר לימוד – מסכת בבא מציעא – פרק רביעי – "הזהב"

מזל טוב : לאביגיל בת ערגה להולדת התאומים ולגדליה ארליך על הולדת בתו.

כל יום רביעי בבית שמש שיעור בליקוטי מוהר"ן – כרגע אוחזים בתורה ח' – "ראיתי מנורת זהב"

בע"ה הנהלת הישיבה מארגנת נסיעה לאומן בחודש אב הקרוב – פרטים בהמשך…

והנה קצת תמונות לאחרונה:

ותודה לכל התורמים במלאכת הישיבה

נצח מאיר

בס"ד

לכבוד.. אחדשה"ט! בעזרת ה' אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע.

(ויקרא כה, א-ב) "וידבר ה' אל משה, בהר סיני לאמר. כי תבוא אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה…"

הוה ליה למימר, כי תבואו אל הארץ ושבתה ומה משמיענו "אשר אני נותן לכם".

אלא מרמיז לן קרא שרק השי"ת נותן לנו את הארץ, [ולהעיר מלשון "נותן" שהוא לשון הוה, דלכאורה "אתן" לשון עתיד הלל, אלא שרק השי"ת נותן לנו את הארץ, והוא כביכול כל הזמן נותן לנו אותה, כי כל רגע ורגע שאנחנו זוכים לגור בארץ הוא מתנת ה', הלא תראה שהגוים לא נחים, ולא שוקטים אפילו לרגע אחת, וכל הזמן מעררים ומקטרגים על עצם זכותינו [להתגורר] בארץ ישראל, ובכל יום ויום מיליוני מיליוני גוים מעררים על זכותינו הנ"ל, ועושים כל מה שיכולים להשמיט ח"ו את ארץ ישראל מידי זכות ישראל לגור בה [ואנכי בעצמי מיום שזכיתי לבא לארץ ישראל עד עצם היום הזה, זה יותר מארבעים שנה, איני זוכר יום אחד של פירגון ושקט בענין הזה, אלא בכל יום ויום עומדים עלינו לכלותינו ועכ"פ להגלותינו מארץ ישראל, ורק הקב"ה מצילנו מידם].

וע"פ הנ"ל אתי שפיר הרמז של "אשר אני נותן לכם", הן שנכתב בלשון הוה, הן עצם הרעיון של הנתינה.

כי ישיבתינו בארץ ישראל, לא תלוי באומות המאוחדות, ולא בעולם הערבי, ולא באמריקה ולא באירופה כי אם ברצון השם יתברך, והכל בידו, ורק בידו, וכמו שרואים בחוש ומכיון שהסכנה היא מוחשית מאד, ובפרט בימים אלה, והכל תלוי ברצונו יתברך, ועל כן שומה עלינו להיות ראויים ורצויים לפני ה', באופן שה' יסכים וכביכול ירצה לתת לנו לעד את ארץ ישראל, כדי שנוכל לעשות רצונו במקום הכי קדוש מכל ארצות תבל, אשר בחר לתת לנו אם נעשה רצונו.

וראה בכלי יקר ע"פ (במדבר יג, ל) עלה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה'. שאמר 'עלה', אמת שהעליה אפשרית היא, אך נעלה בתנאי זה אם אנחנו נתקן את מעשינו, כי בזכותא תליא מילתא ואנחנו חייבים לעשות.. תשובה ומעשים טובים, וכן יכול, הקב"ה בודאי יכול להם, אך בתנאי זה שגם אנחנו נוכל ע"י שנסיר לב האבן מקרבינו.

ושומה עלינו לזכור תמיד ש"מפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתינו" "ולפי שחטאנו אנחנו ואבותינו, חרבה עירנו ושמם בית מקדשינו, וגלה יקרינו, ונטל כבוד מבית חיינו".

וכמ"ש האוה"ח הק' והיה כי תבא אל הארץ, שידע בלבו, כי לא בכוחו ולא בעוצם גבורתו בא לרשת את הארץ, אלא מתנת ה' והוא אמרו אשר ה' אלקיך נותן לך, שעל מנת שיקבל אלקותו הוא נותן.

והנה כל דברינו פשוטים וברורים, ויש להם מקורות רבים מאד, לא נצרכא אלא להרבות בתפילה יחד עם התשובה ומעש"ט.
 בברכת התורה 

המצפה לרחמי שמים שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

לכבוד….אחדשה"ט !

בעזרת ה' אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע .

(ויקרא כא – א ,ו) "ויאמר ה' אל משה,אמור אל הכהנים,ואמרת אליהם …קדושים יהיו לא-לקיהם,ולא יחללו שם א-לקיהם".

וכתב הספורנו שאע"פ שכל אלה לכבודו (של הכהן) אין לו רשות למחול על כבודו ,כי אמנם הכוונה בכבוד הכהנים הוא לכבוד הא-ל יתברך ,וכשימחלו על זה יחללו את שמו ע"כ .

ועל כן אינו יכול למחול . ויש להסתפק בדעתו האם רק על טומאת מתים ,ועל קריחת קרחה ,וגילוח הזקן ,ושריטת שרטת ,על אלה הכתובים במפורש בפסוק לא יכול למחול על כבודו ,שהוא בעצם כבוד שמים (וזהו פירוש "כל אלה" שבדבריו ,דהיינו המצוות המפורשות) או שמא על שום כבוד שצריך לכבד את הכהנים הנלמד מוקדשתו …קדוש יהא לך (פסוק ח) ג"כ אינו יכול למחול.

ואיך שלא יהיה דעת הספורנו, שגם ראשונים שסוברים שהכהן אינו יכול למחול על כבודו (רבינו שמחה .הו"ד בהגהות מרדכי גיטין סי' תא ) וביארו (שו"ת כתב סופר או"ח סי' טו)משום שכבוד הכהן הוא כבוד כל השבט, ואינו של כהן למחול עליו .

ואף אם הכהן מוחל בדרך ענוה אין שומעים לו (ספר הבתים עשה לא).שהרי אמרו וקדשתו ,בעל כרחו (תו"כ) וע"כ אין מחילתו מועילה (שם ,רמב"ם ,ספר המצוות,מ"ע לב) אבל למעשה קיי"ל שכהן שמחל על כבודו כבודו מחול (שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ד"ק סי' ח, ודפוס פראג סי' קז ) הו"ד במרדכי גיטין סי' חא ,פר"ח (גיטין שם ).

ביאור הגר"א בדעת  הראשונים ,באו"ח בסו"ס קכח,ועיי"ש ברמ"א ובמשנ"ב .משום שמצינו בחז"ל (כתובות יז.) שרק מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ,ונאמר ( במדבר יח \א,ז) כהנתכם  דמשמע כהונה דילהון היא .ונאמר (שם כה,ג)והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם ,וכנ"ל .

ומה שנדרש בת"כ וקדשתו ,בעל כרחו ,לא אמרו אלא בכהן הנושא אישה בעבירה כמו גרושה ,שכופים אותו להוציא וכפרש"י בתורה (לקמו פס ח) שהכבוד ניתן לו להנאתו ובידו למחול.

ולפי דרכינו נ"ל דאתא לאשמועינן ולרמז לן שאדם חשוב המסמל את משרתי א-ל .צריך ליזהר מאד בכפלי כפלים מחילול ה' ,ע"י מעשיו ,ואפילו ע"י דיבורו .

וזה שנאמר "קדושים יהיו לא-לקיהם",[אבל יזהרו ש] "ולא יחללו שם א-לקיהם" שהרי :כל בית ישראל מצווים על קידוש ה' הגדול שנאמר (ויקרא כב .לב) ונקדשתי בתוך בני ישראל , ומוזהרים שלא לחללו ,שנאמר (שם) לא תחללו את שם קדשי ,וכמשכ"כ הרמב"ם בלשונו הזה בהלכות יסודי התורה (פ"ה ,ה"א) וקל וחומר עובדי ה' שמוזהרים על כך ביותר ,וכמ"ש הרמב"ם (הלכות דעות  פ"ה ,ה"ד ) כשהחכם שותה יין אינו שותה אלא כדי  לשרות האכילה  שבמעיו,וכל המשתכר הרי זה חוטא ,ומגונה ומפסיד חכמתו ואם נשתכר בפני עם הארץ –הרי זה חילל את ה' ,ע"כ .

ובזמנינו כל יהודי הלבוש כיהודי חרדי הרי הוא כנציג התורה בעיני אחינו הטועים החילונים,(ובעיני הגוים ,כגון בחו"ל ) וצריך לזהר ביותר להתנהג בכבוד ,ובדרך ארץ,ולהזהר מאד בכך ,שח"ו לא יחלל את השם (והדוגמאות רבות מאוד ,וע"כ אמנע א"ע מלהביאם ,אבל המסר צריך להיות חד וברור .

כי בחמורה שבחמורות עסקינן ,ורבים נכשלים בכך ,ואוי להם,ואוי לנו על כך ,גם בושה וכלימה תכסה פנינו .ומידה טובה מרובה על המקדשים את ה' בנועם הליכותיהם .יהי חלקנו עמהם .

בברכת התורה וכטו"ס

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד  

בס"ד

לכבוד.. אחדשה"ט! בעזרת ה' יתברך אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע.

"(ויקרא טז-א) וידבר ה' אל משה, אחרי מות שני בני אהרן. בקרבתם לפני ה' וימותו.

וכי קירבה להשי"ת ולעבודת ה' מביאה מות ח"ו, הלא אדרבא קירבת ה' מביאה חיים בעוה"ז ובעוה"ב בבחי' (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.

בבחי' (תהלים עג, כח) ואני קירבת אלוקים לי טוב, טוב בהאי עלמא, טוב לעלמא דאתי. ופשוט הוא. אלא , שקירבה שאינה ראויה יכולה להיפך לעוון פלילי, ומסם חיים יכולה להעשות סם מות ח"ו.

שזה בחי' בקרבתם לפני ה' וימותו. ועל כן אין לקפוץ וליכנס להיכל המלך בפזיזות, אלא ביישוב הדעת ובהתבוננות, או ע"י הדרכה ראויה. וזה בחי' (ישעיהו א, יב) מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי, הנאמר על קירבה שלא כרצון ה'.

כי בודאי לפני המלך ובפניו ממש, וכן בהיכלו – צריך התנהגות הולמת למעמד, וכמ"ש מו"ז מור"ם בתחילת שו"ע או"ח (סי' א, ס"א) וז"ל (תהלים טז, ח) שויתי ה' לנגדי תמיד, הוא כלל גדול בתורה, ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני ה', כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו, והוא לבדו בביתו, בישיבתו ותנועותיו ועסקיו, והוא לפני מלך גדול, ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדיבורו במושב המלך, כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר (ירמיהו כג, כד) אם יסָתֵר איש במסתרים ואני לא אראנו?! נאום ה'- מיד יגיע אליו היראה וההכנעה ופחד ה' יתברך ובשתו ממנו תמיד.

ולא מיבעי כשנכנסים להיכל המלך ושם ח"ו מבזים אותו בגסות ובחוצפה ובזדון בבחי' (יחזקאל ח, טז) ואחוריהם אל היכל ה'.

אלא אפילו כשעושים כן בלי כוונה רעה – ג"כ עלול להיענש קשות בבחי' משחז"ל (תענית כה.) לוי הטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע (נעשה צולע) [כי לא כל אחד הוא אברהם אבינו שאמר (בראשית יח, כה) חלילה לך מעשות בדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע. ולא כל אחד הוא כמשה רבינו שאמר (שמות לב, יא) למה ה' יחרה אפך בעמך, ולא כ"א הוא כיהושע בן נון שאמר (יהושע ז,ז) למה העברת העביר את העם, ולא כל אחד הוא כדוד המלך שאמר (תהלים י-א) למה ה' תעמוד ברחוק, תעלים לעתות בצרה. – וכמבואר ענין זה במדרש (ב"ר מט, י, עיי"ש)]. וזה בבחי' (שמות יט, כא) פן יהרסו לעלות אל ה' ונפל ממנו רב.

וזה בחי' מפעילים (דברים א, מב, וכו') וזה ג"כ בחי' (חגיגה יד: ) ארבעה נכנסו לפרדס, ואלו הן: בן עזאי, בן זומא, אחר, ורבי עקיבא, בן עזאי הציץ ומת, בן זומא הציץ ונפגע, אחר קוצץ בנטיעות ורבי עקיבא יצא בשלום ע"ש. כי הכל קשור לענינינו.

(ועיי"ש בתוס' חגיגה דף טו. בשם הירושלמי, שמקירבת ה' שלא לשם שמים – אירע מה שאירע לאחֵר, עיי"ש בד"ה שובו בנים). –וזה בחי' מה שהזהירו חז"ל (ברכות לד, ב"ב טז.) מחברותא כלפי שמיא. (וע"ש ומחינן ליה במרזבתא ארושיה). ובכלל הנ"ל כלול ג"כ דברי הנביא (ישעיהו כט, יג) יען כי ניגש העם הזה.. ולבו רחוק ממני..

לכן.. וכן נוהג כל הנ"ל בקירבה לת"ח, בחי' (דברים ו, יג, שם י, כ: ) את ה' אלקיך תירא – לרבות ת"ח (פסחים כב: )
בברכת התורה וכטו"ס

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

בס"ד

לכבוד.. אחדשה"ט! בעזרת ה' אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע.

(ויקרא ב, ב) "דבר אל בני ישראל אשה כי תזריע וילדה זכר, כימי נדת דותה תטמא".

לכאורה היה מקום לומר שעיקר המסר יאמר ל"בנות ישראל", שהרי הטהרה תלויה בהן ובגופן, ובכל זאת הפסוק מצוה מפורשות "אל בני ישראל". והדבר טעון ביאור.

ובאמת אפשר לתרץ ולהסביר את הענין בכמה גווני, וכעת נאמר שהפסוק בא לאפוקי ממה שהרבה אנשים וביניהם אברכים יקרים- זורקים את כל העיסוק הזה על נשותיהם, כולל תחשיבים הנוגעים למעשה, וכו' וכו', הכל על נות ביתו. קמ"ל דלא כן הדרך, אלא גם אתה יהודי בן ישראל דע את הלכות הטהרה ותיהי' מעורה בשלבים ההלכתיים שבדבר.

וכיוצא בדבר בשאר כל הענינים הרוחניים שמשום מה הגברים חושבים שענינים כאלה מוטלים על האשה, כגון "חינוך הילדים", ובאמת אע"פ שהאמא היהודית רב כוחה והשפעתה על בניה ובנותיה בעיצוב אישיותם ורוחניותם העתידית והנצחית, מכל מקום אינו יכול לזרוק את חינוך דורותיו על אשתו ולומר שלום יהיה לי, אלא אדרבא האמת הצרופה היא שבכל מקום בספרות חז"ל מוזכר החינוך לתורה ומצוות ומעשים טובים וכו', כמטלה המוטלת על האב (ובאשר לחינוך האם – ישנה מחלוקת ראשונים בדבר: האם האֵם חייבת לחנך לכ"א מן ההר (נזיר כט: ) ולמאירי (שם א) האֵם חייבת ולמהר"ם מרוטנבורג (שו"ת ד"ק סי' ר) האֵם פטורה) וכמ"ש חז"ל (סוטה כט.) איש חייב לחנך בנו במצוות, ואין האשה חייבת לחנך את בנה. וראה ברמב"ם (ה' ציצית, פ"ג ה"ט/ ה' תפילין פ"ד הי"ג/ ה' תלמוד תורה פ"א ה"א/ ה' סוכה פ"ו ה"א/ ה' לולב פ"ז הי"ט/ ה' סוכה פ"ו ה"א/ ה' מגילה פ"א ה"א/ ה' שביתה עשור פ"ב ה"י). ועיין בשולחן ערוך (או"ח סי' יז, ס"ג- וסי' תרטז ס"ב, וסי' תרנז, וסי' תר"מ ס"ב, וסי' תרעז ס"ב, וסי' תרפט ס"א, ויורה דעה סי' כמ"ה ס"ה. וכו'), ואם כן ברור שהוא צריך להשקיע בכך מיטב זמנו כספו וכוחותיו, ולא ליזיל בתר איפכא.

וכן בענין עבודות וקניות לכבוד חג המצות, בכל מה שנוגע לחמץ ומצה בפסח, וכל מה שכרוך עם עשיית הסדר בליל התקדש חג, ומצוות (שמות י"ג- ח) והגדת לבנך, הכל מוטל עליו ולא עליה.

ואשריהן בנות ישראל שמעמיסות על עצמן גם בעניני פסח, גם בעניני חינוך, גם בכל שאר המצוות והענינים, הרבה מעבר מה שמוטל עליהן, אבל מכל מקום הפשט לא יופשט, וצריך האדם לדעת את חובותיו ולהתמודד עמם, ולא להתחמק מהם, ולא להסתתר מאחורי הסברי סרק, וכידוע מדברי רבינו ז"ל (לקוטי מוהר"ן ח"א סי' א) שהיצר הרע מתלבש במצוות.

והנה אם אמנם כתיב (בראשית ב-יט) ויאמר ה' אלקים, לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו, אבל עזר הוא עזר, ולהכנס בעובי הקורה לשאת- צריך ליכנס מי שעליו מוטל, וכמ"ש (שמות כג, ה) עזוב תעזוב עמו, עמו דייקא, וכמ"ש חז"ל (מכילתא בבא מציעא לב.)

וכיון שעיקר האחריות עליו מוטל, עליו לדאוג ולהתאמץ שהדברים יתבצעו כרצון ה'.

לכבוד.. אחדשה"ט! בעזרת ה' אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע.

(ויקרא יד, ב) "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו, והובא אל הכהן. ויצא.. אל מחוץ למחנה. וראה הכהן והנה נרפא".

כי העיקר הוא "ישוב הדעת", ומי שזוכה ליישוב הדעת – מה חסר לי, ומי שאין לו יישוב הדעת – מה יש לו, כי כל יומו וכל ימיו וכל חייו, כשיכור וסהרורי, ותמיד בספיקות, וביסורי מצפון, ובלבולים, ואינו יודע בין ימינו לשמאלו, ולאן יש לפנות כעת, והוא גם נגרר אחרי העולם, ושבוי בידם, ואינו יכול להמלט מרוב עיסוקים ובילבולים שאין להם כל תועלת ניצחית, ותמיד עושה מהטפל עיקר, ומכאן לשם, העולם בולע אותו ואת כל זמנו, ואת כל חייו, והזמן עובר ולא חוזר, וחבל על הזמן היקר, שהם חייו, שהולכים להבל ולריק, ולפי המציאות אין פתרון למעגל הלזה, אשר סובב אותו כל יום כל היום, ולכאורה אין דרך להמלט ממנו.

והעצה היעוצה הוא ליישב את דעתו, והמקום המובחר הוא מחוץ ליישוב, מקום שאין בני אדם מסתובבים שם, וכמבואר היטב בלקוטי מוהר"ן (ח"א סי' נב מאמר "הניעור בלילה),  אבל אין זה לעיכובא, וגם בחדר סגור, יוכל ליישב דעתו היטב שבשעה שהוא מסתגר ומיישב דעתו אין יוצא ואין בא – הוא טוב מאד, ליישב את עצמו מה התכלית מכל עיסוקיו בהבלי העולם הזה שכולו הבל, ואיך יזכה להתקרב להשי"ת באמת, ואיך יזכה להתקדם בעבודת ה', ואיך יצא מהמידות הרעות ומהתאות, ושאר מרעין בישין, ואיך יהי' קבוע בעבודתו יתברך, ואיך ימלט מהיצר הרע וכת דיליה וכו'.

וזה בחינת "זאת תהיה תורת המצורע" הן אם נפרש "מצורע" המרוחק מה', ע"י מעשיו הרעים, הן אם נפרש ע"פ דרוש "מצורע" נוטריקון 'מוציא [את עצמו] מהרע' , היינו שמחליט לחזור בתשובה שלימה לפניו יתברך, ולעזוב לחלוטין כל דבר רע בעיני ה'.

והנה "מצורע" תרגם אונקלוס "סגירא", כי תיקונו להסתגר ולהתרחק מבני אדם ולעשות חושבים ויישוב הדעת וכמ"ש (ויקרא יג, מו) בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, כי רק כך תיקונו. ובענינינו ת"א, "דא תהי אורייתא דסגירא", כי טהרתו ותיקונו ע"י שיברח מריבוי עיסוקים והבלי עוה"ז לאיזה פינה של בית המדרש והסתגר לעסוק בתורה. ועבודת ה'. אבל גם אז- צריך להיות בקשר תמידי, ותחת הדרכת הצדיק האמת, כי האדם לבדו בלי התקשרות לצדיקים יוכל להשתגע, ועכ"פ להמשך אחרי כל מיני שגעונות ודמיונות. גם ביושבו מחוץ למחנה, וע"כ גם ביושבו שם שהוא דבר גדול ותיקונו, מ"מ "והובא אל הכהן, ויצא הכהן אל מחוץ".

היינו שבכל מקום ימשיך א"ע להתקרב לצדיק, ויצמידנו אליו.

ואזי תקותו טובה ש"וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע". כי בודאי הצדיק יראה איך לתקנו ואיך לרפאותו, מכל נגע ומחלה.

וע"כ רבינו הקדוש זצ"ל דירבן אותנו מאד להנהגה הקדושה של התבודדות שבה נוכל ליישב את עצמינו על מה אתינא להאי עלמא שפילא.

ומה התכלית מכל עיסוקינו ומעשינו ומה ה' אלקינו דורש מעמנו. ואיך נתמודד ונתחזק בעבודת ה', ונתקרב אליו יתברך בתמימות ופשיטות ובקשוט.
בברכת התורה וכטו"ס

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

בס"ד

לכבוד.. אחדשה"ט! אכתוב לך פירור מפרשת "שמיני".

(ויקרא ט, א) "ויהי ביום השמיני" (פרש"י למלואים) "קרא משה לאהרן ולבניו", ואמרינן במס' מגילה דף י' ע"ב תניא אותו היום היתה שמחה לפני הקב"ה כיום שנברא בו שמים וארץ, [כתיב הכא 'ויהי ביום השמיני', וכתיב התם
(בראשית א, ה) ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד ע"כ.

והנה עיקר השמחה של יום השמיני לעומת שאר ימי המילואים, היתה שאהרן נכנס לשמש בכהונה גדולה (ובניו כהנים), היינו שמחה על גדולת הצדיקים והרמת קרנם, והוא בחי' (תהלים ב, ו) ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי.

כי כל בריאת העולם היתה בשביל הנחת רוח שכביכול הי' עתיד הקב"ה לקבל מהצדיקים העוסקים בתורה ושומרים בריתו בבחי' (ירמיה לג, כה) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, ובחי' (ברכות דף ו' עב) כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה ומליץ לה רב אלעזר מהכתוב (קהלת יב) כי זה כל האדם [ורב אבא בר הנא אמר שקול זה כנגד כל העולם, ור"ש בן זומא (וי"א בן עזאי) אומר כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה]. וזו שמחה עצומה לפניו יתברך כשהעולם על תיקונו, ומכבדים את הצדיקים. היפך הדור הזה שעליונים למטה ותחתונים למעלה (פסחים ו / ב"ב י: ), וכל המעיז פניו ככלב ביותר, רם וראש ביותר, ונחשב ל"ראש החכמים".

וכל המקודש יותר חָרֵב יותר (ע' ברכות נח: ), ועיר אלקים מושפלת עד שאול תחתיה. וע"כ ביום גדולת הצדיקים השי"ת שמח כשמחת יום בריאת העולם, שהרי זו היתה תכלית בריאת העולם, בבחי' מה דאיתא בזוהר  לך לך דף צ ע"א דבת קול משמיא אמר ליה [לרשב"י] כל חילא דשמיא נגילה ונשמחה בך, ואיתא בתנחומא (פ' פנחס, או, ב') שהקב"ה בעצמו מתעסק בשבחן של צדיקים לפרסמן בעולם, ואמרו במדרש רבא (בראשית פל"ט-אות יב) שהחמיר הקב"ה בכבודן של צדיקים יותר מכבודו, וכן אמר רשב"י (זוהר פ' נח, דף ע"ו ע"א) זכאה חולקהון דצדיקיא דקוב"ה בעי ביקריהון, ועוד אמר רשב"י לפני הסתלקותו (זוהר האזינו, דף רפח ע"א אידרא זוטא קדישא) קוב"ה בעי ביקריהון דצדיקייא יתיר מיקרא דיליה, ע"ש ומקרא מלא כתיב (ישעיה ג, י) אמרו צדיק כי טוב, דהיינו שהוא רצון ה' לשבח את הצדיקים, הן לחזק ולעודד אותם, הן כדי שימצאו חן בעיני הבריות וישתוקקו ללכת בדרכיהם, הלא תראה ילד קטן שמשבחים בפניו וכל הזמן שומע שבחים על שחקן כדור רגל, כששואלים אותו מה תרצה להיות כשתגדל אומר להיות כדוררגלן, ואם משבחים ומתפארים אנשי צבא, יאמר שירצה להיות חייל ואיש צבא, וכן רופא וכו'..וכו'.. כל אחד לפי השטויות ודעות של אותו מקום והקרובים אליו, ודבר זה, היינו שבח הרחוקים מתורה ועבודת ה' יש לרחק מילדינו והוא כלול באיסור (דברים ז, ב) לא תְּחָנֵם, שאסור לתת להם (ועכו"ם) חן, ולשבחם כמ"ש חז"ל (עבודה זרה כ.) אלא אדרבא יש לפאר ולשבח הצדיקים בעיניהם בכל מילי שבח למען ילכו בדרך טובים וארחות צדיקים ישמרו (ע' משלי ב, כ), ורבינו ז"ל סיפר שעיקר החשק לעבודת ה' ועיקר הצלחתו בעבודת ה' בא לו ע"י סיפורי צדיקים ושבחיהם. והצדיקים שוכני עפר שמחים שמחה עצומה כשאומרים דבר שמועה מפיהם או מספרים בשבחם בעוה"ז וכמו שאמר דוד המלך (תהלים סא, ה) אגורה באָהָלך עולמים, דאמר ר' יוחנן משום רשב"י (יבמות צז.)

כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז, שפתותיו דובבות בקבר. ועיין בספר חסידים (סי' רכד) שכל האומר דבר שמועה מפיהם הם מתפללים עליו  ומליצים טובה עליו, ועיין בבבא מציעא (פה: ) בהאי סבא שנסמא, וצווח על קברו של רבי חייא "מתניתא דמר מתנינא", ונתרפא. ועיין בב"ק (קיא:)  אמר רבא כי שכיבנא ר' אושעיא נפק לוותי דתריצנא מתניתין כוותיה. [

וק"ו דלא ניחא להו, ואוי לו למספר בגנותן, ועיין במס' ברכות (יט.) המספר אחר מיטתן של ת"ח מנדין אותו ונופל לגיהנום, ועיי"ש בחד אישתעי מילתא בתריה דמר שמואל ונפל קניא מטללא, ובזעא לארנקא דמוחיה, ועיין במס' סנהדרין קב: דר' אבא ורב אשי הוו דרשי בשלשה מלכים והקפידו עליהם עיי"ש (וק"ו לגדולי הצדיקים).

ויהי רצון שנזכה להיות דבוקים בצדיק האמת ונעשה נחת רוח לפני יתברך ע"י סיפור שיבחם ודברי תורתם.
בברכת התורה וכטו"ס

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

שעורי תורה לנשים

השעורים מפי הרב יוסף הכהן ויזנפלד שליט"א בנושאי הלכה למעשה וספרי רבינו הקדוש.

השעורים מחולקים לפי חודשים השנה.

שעורי תורה לנשים להורדה ישירה

בארה של מרים

שנ למ ד אלול סח1

שנ למ ד אלול סח2

שנ רהש1 אלול כה סו

שנ רהש2 אלול כה סו

שנ שה יא תמוז יד סו

שנ שה יב1 חנוכה כסליו ו סז

שנ שה יב2 חנוכה כסליו ו סז

שנ שה יג1 אייר כח סז

שנ שה יג2 אייר כח סז

עוד שעורי תורה לנשים – בדף ההורדות שלנו – לחץ כאן

בס"ד

לכבוד.. אחדשה"ט! בעזרת ה' אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע…

(ויקרא ו, ב) "צו את אהרן, ואת בניו לאמר – זאת תורת העולה היא העולה על"

ידוע כי כח ההתמדה בדבר שבקדושה – הוא כח אדיר, כגון בעסק ולימוד התורה, מי שיש לו שיעור קבוע באיזהו לימוד, ויתמיד בו, כגון פעם בשבוע באופן קבוע, תמיד ממש, או כגון לימוד שלומד בו יום יום כך וכך, כגון דף ליום מספר מסויים, (או לימוד של שעה, או אפילו רבע שעה) אבל באופן קבוע, דבר זה הוא הצלחה עצומה. וברבות הימים יתן אותותיו, ויראו פירותיו.

ואמרינן במסכת סוטה ח: שבמידה שאדם מודד בה – מודדין לו. ואמרינן ומנין שכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול, תלמוד לומר (קהלת ז) אחת לאחת למצוא חשבון. ופרש"י ומנין שכל פרוטה ופרוטה. ואע"פ שלא נפרעו ממנו פעם ראשונה ושניה – לא ויתרו לו עליהם, אלא מצרפין אותן לחשבון. עכ"ל.

נמצא שכלל זה נאמר גם לשלילה, ולעונש, וקל וחומר לחיוב ולטוב ולשכר, כי מידה טובה מרובה (סוטה דף יא.), ובודאי כל דף ודף שאדם לומד ועוסק בתורה, מצטרף לחשבון גדול וכמ"ש (משלי יג-יא) קובץ על יד ירבה. ודבר זה נוגע בין בכמות בין באיכות, ולכן הון מהבל ימעט, כי לימוד שאינו ביגיעה ישכח מהר, אבל קובץ על יד, דהיינו מי שטורח הרבה על לימודו, אף שהוא מעט כי אי אפשר ללמוד הרבה, אעפ"כ 'ירבה', כי כל מה שלמד לא ישכח כלל וכמ"ש מו"ז הגר"א זצ"ל, וחז"ל פירשוהו לענין חזרת הלימוד וכמ"ש (עירובין נד: ) מאי דכתיב (משלי יב) לא יחרוך רמיה צידו משל לצייד שצד ציפורים, אם ראשון ראשון משבר כנפיו משתמר, ואם לאו אין משתמר (ופרש"י צייד הרמאי. שמרבה בגירסא ואינו מחזר עליה), אמר רב הונא מאי דכתיב (משלי יג) הון מהבל ימעט, וקובץ על יד ירבה.

אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות- מתמעט, ואם לאו – קובץ על יד ירבה. אמר רבא ידעי רבנן להא מילתא ועברי עלה, אמר רב נחמן בר יצחק אנא עבידתה ואיקיים בידי.

וכן אמרו (ויקרא רבא ג) טוב מי ששונה ב' סדרים ורגיל בהם, ממי ששונה הלכות, ואינו רגיל בהם. ובענין קובץ על יד הרבה, אמרו חז"ל במדרבי חזית (שהש"ר ד, יא-ב) מי שהוא טיפש אומר מי הוא יכול ללמוד כל התורה.

נזיקין (ב"ק, ב"מ, ב"ב) שלושים פרקים, כֵּלִים שלושים פרקים, והחכם אומר הריני לומד שתי הלכות היום, ושתים למחר, עד שאני לומד את כולה. (הטיפש אומר הריני לומד תורה ומשכחה, מה אני מועיל, והפיקח אומר ולא שכר יגיעה נותן לי הקב"ה).

הכלל שמתעלים ע"י לימוד דף ועוד דף, עד שמצטברים לספר ועוד ספר, והכל מצטרף לחשבון גדול. והנה ידוע שהרב בית יוסף מכנה וקורא 'עלה' למה שאנחנו רגילים לכנות 'דף' פוק עיין ותשכח. (כגון בחושן משפ' סימן קכו, סט', וסימן קכט, סה' וסימן קן, סא') וזה בחי' "זאת תורת העלה" (כתיב חסר, לרמז על עלה ועוד עלה, דף ועוד דף, שע"י ניקנית התורה) היא העלה על היא העלה העולה ומעלה את האדם על (פי' למעלה למעלה), וזה בחי' "צו את אהרן ואת בניו".

שהתורה נמסרה להם, כמ"ש (מלאי ב-ז) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא.

ויהי רצון שנזכה להתמדת התורה.

בברכת התורה וכטו"ס

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

בס"ד

לכבוד.. אחדשה"ט! בעזרת ה' אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע.

"ויקרא (אלף זעירא) אל משה" (ויקרא א'-א).

כי ידוע שמעבר לארבעה חלקי שולחן ערוך, ישנו שולחן ערוך החמישי, דהיינו "דעת תורה" בנושאים לא כתובים, ושלא מדברים הספרים מהם, שצריכים לדעת איך להתנהג בהם ע"פ רצון ה' ותורתינו הקדושה, ודברים אלו מוסרם השי"ת בכל דור ודור לחכמים האמיתיים שבדור מבחינת (תהלים כה,יד) סוד ה' ליראיו, והשגות דקדושה, וגם חלק מהדברים לומדים הם דבר מתוך דבר, מהתורה הקדושה (שבכתב ושבעל פה), אשר כל זה כלול ב"דעת תורה". והדברים האלו נוגעים ליחיד, [לעצמם או לאחרים], וכן נוגעים לציבור, דהיינו לכלל ולפרט.

והרבה מאד פעמים דעתם הקדושה נוגדת לשכל הפשוט ולהבות המון העם ועמי הארץ, ואפילו בַעלי בתִּים תורניים (דהיינו עם רקע תורני וכו'). וכמו שמצאנו אצל מרדכי הצדיק אשר לא כרע ולא השתחוה להמן, והרבה לא הבינו למה ועל מה עשה כן והתעקש על כך, ולמה היה צריך לגרום בצרה הגדולה של גזירת המן להרוג ולהשמיד ולאבד (וחלקם דיברו על כך בפה, וחלקם חשבו כך בלבם), וכן לא הבינו למה אסר עליהם ללכת לסעודות ומשתאות של אחשורוש מאחר שהכל היה במוצרים כשרים למהדרין ולדעתם הי' בדבר משום שלום מלכות, והאמת היתה הפוכה שמה שנהנו מסעודת אותו רגע, זה מה שגרם הגזירות הקשות (ע' מגילה יב.).

נמצא שהכל הפוך, מצוותיהם – עבירות קשות, ועבירות הצדיקים (לדעתם המשובשת)-הוא רצון ה'.

וכנודע שדעת תורה הוא היפך דעת בעלי בתים, וכמו ששאלו פעם את רמ"ש ז"ל איך תמיד הוא זוכה לכוון לדעת תורה,וענה  כי דעת תורה – הוא היפך מדעת בעלי בתים וע"כ מברר מהו דעת בעלי בתים ומתוך זה מבין שדעת תורה ,הוא ההיפך מדבריהם.

ודבר זה נוהג בכל דור ודור, כי השכל הישר של רבנים פשוטים (אע"פ שפירסומם מגיע עד שחקים), וההבנות של בעלי בתים החושבים לעצמם שהם מבינים ענין, גורמים לתקלות רבות אצלם ומשפחותיהם, ולכלל, כששומעים להם, ובכל דור ודור ישנם רע-בנים שקופצים בראש ומביעים דעותיהם, אשר אחריתם דרכי מות, כנודע מהמציאות המרה. והם מתפארים בנוצות של רחמים וחמלה וטובת הכלל, ובאמת לאמיתו – הכל הוא להיפך כמו שמתגלה כעבור זמן לא רב, על פי רוב. וע"כ תמצא כאלה שמתירים בקלות ממזרים לבא בקהל. וכן גוים גמורים קורים להם גר צדק.

אפי' כשלא מקבלים כלל עול תורה ומצוות, ומתירים לרצוח, ולנתק יהודים חיים ממכשירי הנשמה, וכן להרוג אנשים שלבם פועם, וכן מוסרים נשק לאויבים להרוג יהודים בדמיונות שיגינו עלינו בהם, וכן לחלל שבת ללא שום צורך באמת לא של פיקוח נפש שקיים רק בדמיונם. וכן מתירים בדמיונות כל האיסורים שבתורה, (חוץ מהיתרים גמורים שאוסרים ומחמירים מאד, מסיבות פוליטיות ומידות רעות, כנודע).

וזה בחינת ויקרא אל משה. היינו שדעת התורה מסורה בכל דור ודור לגדולי צדיקי הדור שהם בחינת משה רבינו, שהתפשוטיה בכל דור ודור כנודע, כי אמרו חז"ל (מגילה טז: ) ויקר-אלו תפילין, ותפילין היינו מוחין דקדושה כנודע מזוה"ק וכתבי הארי ז"ל וספרי רבינו ז"ל.

היינו דעת תורה, והכל כנ"ל (ואלף מרמז ללימוד בחי' אאלפך חכמה (איוב לג-לג) דעת תורה המָסור למשה ולצדיקים

בברכת התורה וכטו"ס

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

בס"ד

לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת ה' אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע

(שמות לה, א/ב) "ויקהל את כל עדת בני ישראל, ויאומר אליהם… ששת ימים תֵעָשֶה מלאכה".

הנה אמרו חז"ל (תענית ב.) ג' מפתחות בידו של הקב"ה.. אף מפתח של פרנסה. וכן אמרו (כתובות סז: ) מלמד שכל אחד ואחד, נותן הקב"ה פרנסתו בעתו. וכן אמרו (תנחומא תזריע, ו) מעשה בכהן שמטה ידו וביקש לצאת לחו"ל, אמרה לו אשתו ומה עם כל שער ושער ברא לו הקב"ה מעיין בפני עצמו שיהא מתפרנס ממנו, אתה… ובניך מתפרנסים על ידך, לא כל שכן שיזמןן לך הקב"ה פרנסה. וכו'. אמרי אינשי וידוע ומפורסם אצל כל בני ישראל הכשרים ש"פרנסה מן השמים", ואין ריבוי ההשתדלות מועיל מאומה, ועל כל אחד נאמר: במקומך הושיבוך, ומשלך יתנו לך, ואין אדם נוגע במוכן לחבירו כמלוא הנימה (יומא לח.) והסיבות הרוחניות משפיעות על הפרנסה, וכמ"ש חז"ל (ברכות סג.) כל המשתף שם שמים בצערו- כופלין לו פרנסתו.

ואמרו לאידך גיסא (שבת לב: ) בעוון ביטול תרומות ומעשרות… בני אדם רצים אחר פרנסתם ואין מגיעים. ואמרו (שם קן: ) מעשה בחסיד שנפרצה לו פרץ בתוך שדהו, ונמלך עליה לגודרה ונזכר ששבת הוא ונמנע ולא גדרה, ונעשה לו נס, ועלה בו צלף, וממנה היתה לו פרנסתו, ופרנסת אנשי ביתו. ואמרו (קדושין פב.) ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות?! והן מתפרנסות שלא בצער, ואני נבראתי לשמש את קוני – אינו דין שאתפרנס שלא בצער, אלא שהרעותי מעשי וקיפחתי את פרנסתי. ואמרו (ויקרא רבא כז, ו) שלחתי לכם ג' שלוחין, משה ואהרן ומרים, בזכותם אתם מתפרנסים. ואמרו (תנחומא כי תשא כט) כל העוסק בתורה, פרנסתו מן התורה, ומתעשר ומצליח, ואמרו (אבות פ"ג מ"ה) המקבל עול תורה- מעבירין הימנו עול מלכות ועול דרך ארץ.

ואמרו (מכילתא טז) בשעה שאמר ירמיה לישראל מפני מה אין אתם עוסקים בתורה? אמרו לו במה נתפרנס? הוציא להם צלוחית של מן, וא"ל אבותיכם שהיו עוסקים בתורה. ראו כמה נתפרנסו, אף אתם אם תעסקו בתורה – הקב"ה יפרנסכם. הרי מבואר מכל הנ"ל שהסיבות הרוחניות הם סיבות אמיתיות לפרנסה. ונודע מהמשל הנפלא של רבינו ז"ל שסיים רבינו ז"ל "עובדים בחינם, ואוכלים בחינם".

והנה ידוע ומפורסם משל הדגים, שפרנסתם שאוכלים אלו את אלו, והרי זה פלא שתמיד מוצאים שהדג בולע זולתו קודם ראשו ואח"כ גופו וזנבו. וכך מוציאים דג בתוך דג כשפותחים את בטנו. דהיינו ראשו של הפנימי לצד זנבו של החיצון וזנבו של הפנימי לצד ראשו של החיצון הבולע, ולכאורה היה צריך להיות להיפך, מכיון שהוא רודף אחריו, אלא: שהדג שהוא רודף אחריו אינו משיגו, והדג שמשיגו בא לו מן השמים, כמעט בהיסח הדעת. ללמדך שפרנסה מן השמים, ואין ריבוי ההשתדלות קובע ומועיל מאומה. וזה בחי' ששת ימים תעשה מלאכה, וביום השביעי יהי' לכם קודש, שבת שבתון לה'.

שלכאורה הוה ליה למימר  ששת ימים תַעַשֶה מלאכה, אבל לא כן נאמר, אלא 'תֵעָשֶה', לרמז שהמלאכה המפרנסת לא תלויה בעשייתו וריבוי השתדלותו, אלא היא נעשית ממילא.

והנה אמר רבינו ז"ל (שיחות הר"ן סי' נא) הפקרות – אין צריכים, אע"פ שבאמת אצלי אינו נקרא הפקירות כלל, אדרבא להיפך, כשרודף אחר עיסקי עולם הזה, ורחוק מעבודתו יתברך, זהו מופקר באמת, אך אעפ"כ אפילו מה שנקרא אצל העולם הפקירות, דהיינו מי שמפקיר כל עיסקי עולם הזה מכל וכל ועוסק רק בעבודת ה', שזהו אצל העולם הפקירות, גם זה – אין צריכים, כי יכולים להיות איש כשר בליי הפקירות.

ויהי' רצון שנזכה לעבדו תמיד בלב שלם.

 בברכת התורה וכטו"ס

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

בס"ד

לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת ה' אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע.

(שמות ל, יב) "כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם, ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם, ולא יהי' בהם נגף בפקוד אותם".

ידוע ומפורסם גודל הענין לשבח את השי"ת בבחי' (תהלים קה-ב) שירו לו, זמרו לו, שיחו בכל נפלאותיו. בבחי' משובח ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו.. נהללך ונשבחך ונפארך.. מלך משובח ומפואר (הכל מתוך נוסח ברכת "ברוך שאמר"), ובבחי' ישתבח שמך לעד מלכינו.. כי לך נאה ה' אלקינו ואלוקי אבותינו שיר ושבחה וכו' (מתוך ברכת ישתבח) וכתיב (תהילים סג, ד) שפתי ישבחוך, וכתיב (שם קיז, א) שבחוהו כל האומים, וכתיב (שם קמז, יב) שבחי ירושלים את ה'.

והנה איתא בדברי רבינו ז"ל (ספר המידות, ערך צדיק, אות קמז) שהשבח שמשבחין את הצדיקים הוא כאילו משבחין את הקב"ה בבחינת (תהלים קל-א) הללו את שם ה', הללו עבדי ה'.

ועוד כתב רבינו ז"ל (שם קסא) שע"י השבח שמשבחין את הצדיקים, מפילים את הרשעים נפילה גדולה. ומבואר בלקוטי מוהר"ן (קמא, סי'כט, ב) שלהקים ולרומם את הדעת, דהיינו לעורר את המוחין מתרדמתם מבחינת מוחין דקטנות, ומבחינת שינה – הוא ע"י שבח הצדיקים.

שכשמשבחים ומפארים את הצדיקים עי"ז נתרומם הדעת. ובודאי שצריכים להזהר מאד לשבח את הצדיקים האמיתיים, הן הצדיקים המפורסמים, הן הלא מפורסמים, אבל אוי לו למי שהולך בתר איפכא, ומשבח ומפאר את המפורסמים של שקר (ואכמ"ל).

והנה ידוע מהזוה"ק (ח"א יז.  לא.  ח"ב קלד: רעו:  ת"ז תי' נג פז: וע' בהקדמה ט:  )  ומספרי אמת, שהצדיק הוא בבחי' ( דברי הימים א כ"ט ,י"א ) כי כל בשמים ובארץ, דאחיד בשמיא ובארעא. ואע"פ שראשו מגיע השמימה, בכל זאת מבין ויודע היטב את הנעשה בארץ, והוא מבין עד כדי כך שהוא בבחינת (כלים יז. טז) אוי לי אם אומר, ואוי לי אם לא אומר כנודע. וכן קשורים אליו דרי מעלה, אנשי מעלה, וכן קשורים אליו דרי מטה, אנשים פשוטים ומגושמים וכו' וכו'.

והנה לפעמים יש מקום להסתפק ולדון מהי דעת הצדיק האמת, ומהו רצונו, אלא שאין להעמיד את הדבר על המנין ולומר מה שהרוב יקבע ויגיד שזהו דעתו, זהו דעתו כי לא כל אחד יכול להביע דעה, מהו דעת הצדיק, וכנודע. כי גם בתוה"ק שכתוב (שמות כג ,ב) אחרי רבים להטות, אין הכוונה ב'רבים' להמוני עם, כי התורה לא פועלת ע"פ כללי המטופשים של הדמוקרטיה המשובשת והמקולקלת, אלא על פי דעת  גדולי תורה ויראה אמיתיים כסנהדרין וכיוצא. וזה בחי' "כי תשא" ותרומם ותשבח את דעת "ראש בני ישראל" שהוא ר"ת רבי, שהוא הצדיק האמת המכונה כך (ע' לקוטי מוהר"ן קמא סי' קיא), אבל תקבע את דעתו  "לפקודיהם", ותרגם אונקלוס "למִנִיַנֵיֵהוֹן", היינו שתקבע ותחליט דעתו, לפי הבנת רוב עמך, דע לך כי אם כן עשית חטאת חטאה גדולה, שיש בה עונש נגף ח"ו.

וצריך אתה תשובה וכפרה, שזה בחינת "ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם", כנ"ל, וזהו "ולא יהי' בהם נגף בפקוד אותם". הכל כנ"ל.

ויהי רצון שנזכה להיות דבוקים בצדיקי אמת, כי הם חיינו, ומפיהם אנו חיים, לטוב לנו בזה ובבא.
בברכת התורה וכטו"ס

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

בס"ד

לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת ה' אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע.

(שמות כז, כ) "ואתה תצוה את בני ישראל".

עצה (כמובן עצה טובה ונכונה) הוא מצרך נצרך מאד. ומלך ומושל חייבים יועצים, וכנודע מהמציאות.

ומובא בדברי רבינו ז"ל (לקוטי מוהר"ן ח"א יח, ד) שזה בחי' (דברים לג) ויהי בישורון מלך , בהתאסף ראשי עם, היינו על ידי ראשי עם, שהם המוחין והחכמה, על ידם תיכון בחינת המלכות ,ועל ידי אהבת החכמים תכון המלכות, וכשבא למלך איזה שנאה על החכמים, ידוע להוי ליה, שמן השמים יורידוהו ממלכותו, כי אין קיום לעולם בלא חכמה, עיי"ש.

והנה העולם הזה מסוכן מאד מאד, וח"ו אפשר להכשל הרבה מאד, ואפשר ליגרר אחרי מידות רעות, ותאוות, ולהבלע בהבלי העולם הזה, ובכלל צריכים על כל צעד ושעל ועל כל תנועה עצה נכונה, ועל כן ראוי להתפלל על כך בכוונה רבה, וכמ"ש רבינו הקדוש ז"ל (שיחות הר"ן סי'-לח), וז"ל היה מדבר עם אחד, בתוך כך שמע אחד שהיה מתפלל תפילת ערבית ואמר "ותקננו בעצה טובה מלפניך", ואמר אותו האיש במהירות אלו התיבות "ותקננו בעצה וכו'", וענה רבינו ז"ל ואמר לזה שעמד אצלו הרָאִיתָ שזה חוטף במהירות אלו התיבות "ותקננו בעצה טובה", הלא אלו התיבות צריכים להתפלל בהתעוררות גדול ובכוונה גדולה מעומקא דליבא מאד, כי זאת היא תפילה יקרה מאד מאד, כי מאד צריכים לבקש רחמים מהשם יתברך שיזכה שיתן לנו השי"ת עצה טובה שנזכה לידע איך להתנהג וכו', ודבר זה מובן מאד עיי"ש דבריו הנפלאים והערבים.

והנה לקחת עצה, זה לא מהדברים הפשוטים, כי כמעט כל היועצים אינם ראויים לתת עצות, ויש עצת נערים, ועצת נשים, ועצת חברים שאפילו לעצמם לא יכולים לתת שום עצה ועצת רעות של מקנאים וכו' וכו', וקל וחומר שיש אחראיות כבידה והשלכות רבות וצריכים להזהר מלתת עצות, ובפרט לידחף לתת עצה כשלא מבקשים ממנו, ועל אחת כמה וכמה שיש ליזהר מלצוות לאחרים לעשות כך, ואל תעשו כך, והרבה סיבות לדבר, ובפרט שכל מטבע יש לה ב' צדדים ואין טובה שלימה בהאי עלמא, וגם רבינו הקדוש ז"ל היה נזהר מלצוות "עשה כך" ו"אל תעשה כך".

וזה בחינת "ואתה תצוה את בני ישראל" רמיז לן קרא שכל אדם צריך ליזהר ולשמור עצותיו מלתת עצות, ובפרט בלשון ציווי, כי רק 'אתה' דהיינו משה רבינו שהוא הצדיק האמת ראוי לכך, בבחי' ואתה תצוה את בני ישראל, שזה בבחי' מה דאיתא בשיחות הר"ן (סי' קפה) שרבינו ז"ל ציוה לכל אחד הנהגות מיוחדות כפי מה שהיה צריך לתקן מה שפגם, וכפי שורש נשמתו, ויש הנהגות כלליות שציוה לכל המקורבים שלו, ואמר בפירוש "כל הנהגה והנהגה שאני מצוה לעשות, היא סגולה ותיקון מועיל א) על מה שעבר ב) ועל העתיד ג) ולאחר ההסתלקות של האדם ד) ולימות המשיח ה) ולתחיית המתים, ו) ולעתיד לבא. ע"כ.

ובודאי הצדיקי אמת יודעים מתי לומר בלשון ציווי, ומתי להמנע מכך.

ויהי רצון שננצל מעצת נחש וכת דיליה, ונצמד לעצות הצדיקי אמת, ואזי טוב לנו בזה ובבוא לנצח.

בברכת התורה וכטו"ס

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

שלום לכולם

עכשיו להורדה ישירה

שעורי תורה חדשים מהחודשיים האחרונים בבית שמש – ליקוטי מוהר"ן

מאת הרב ויזנפלד שליט"א

כמו כן עדכנו עוד שעורים + שעור נשים חודש אדר

בקרוב נעלה עוד שעורים להורדה

תבלו…

לדף ההורדות לחץ כאן